בית חרושת לקטעים מטרידים

בהיתי בחיוכו הכובש, עיניו הבורקות, בשיערו הגולש ובתווי פניו הקשים וחשבתי. חשבתי על הזמן שעבר ועל הזמן שעוד יעבור. חשבתי על כל החיוכים ועל כל הדמעות ועל כל הנשיקות. הכל מסתכם היום. זהו היום היום שלנו, היום הנותן לליבי הצדקה. ליבי פעם בחוזקה ואגלי זיעה איימו לנדוד ממצחי ומכפות ידיי שחיבקו אותו בחוזקה. עצמתי את עיניי בניסיון להיפתר מצמרמורות העונג בהן חשתי בעקבות מגע גופותינו העירומים, זה לא פעל. בהיתי בפניו בעודי חווה פרץ רגשות מעצים. חשתי את ליבי גדל מעוצמת הרגשות בעודי מנסה לתפוש, היצור המדהים הזה שלי. היצור המדהים הזה רוצה להיות שלי. היצור המדהים הזה רוצה שאהיה שלו. עיניי פזלו לשעון שנמצא מתחת לחלון הקטן החושף שמיים זרועי כוכבים, הוא הצביע על 00:00.

חיוך גדול התפשט על פניי. "יום אהבה שמח אהובי", לחשתי לאוזנו, מקווה כי הוא לא יתעורר וכי גם הוא חש בפרץ רגשות מעצים.