בית חרושת לקטעים מטרידים

היא רצה דרך סבכות עצים, פונה ימינה בכל פנייה שנייה, עוקבת אחר השמיים זרועי הכוכבים. מנסה להבין איך לעזאזל היא הגיעה לשם. עיניה ריצדו מימין לשמאל במהירות, מציגות לה טשטוש לא מובן. ערפל שרר באוויר הקר, מעביר בה צמרמורות ומעלה זכרונות קשות מנשוא. היא הייתה כה מבולבלת. ילדה קטנה צועדת בשדה פתוח שרוי ערפל אפור, היא נופלת, היא בוכה, היא מדממת, יד מושטת לעזרה. היא עצמה את עיניה בחוזקה בעודה מאיצה את ריצתה. יש מישהו שמחכה לי, חשבה. רגליה רמסו צמחים ירוקים, פרחים נובלים והמון עלים צהובים וידיה נתקלו בגזעות עצים עבים. היא הייתה חבולה, עייפה ומיואשת, רצה בדרך ללא סוף, אך היא המשיכה לרוץ, נאזרת בכל כוחה, מפני שלא ידעה שיש ברירה אחרת. לאט לאט נשימותיה החלו להתבלבל בקצב וחשיבתה הרציונאלית החלה לפעפע בה. עיניה דמעו לפני שעצרה במקומה מהחשש להתמוטט. לא היה בה די כוח להמשיך. 

היא שאפה עמוקות את האוויר הקר בעיניים עצומות, מייחלת לסוף טוב, מייחלת ליד שתושיט לה לעזרה. 

היד לא הופיעה.