אז איי?
קפצתי לבקר.
בספק שמישהו נותר פה.
בכל מקרה,
עברתי קצת על הבלוג, שרק חצי ממנו עדיין קיים, החצי השני? מחקתי מזמן.
יש לי אותו כבר.. 5 שנים? וואו, הרבה זמן.
חייבת לציין שמשום מה התבאסתי ואפילו ירדה לי דמעה כשרפרפתי פה.
הייתי ילדה קטנה וכל כך רואים את זה, קצת מצחיק.
ועכשיו... אני לא גדולה, לא.
אבל אני עוד חודש וחצי בת 18.
ועוד 3 חודשים הצבא לוקח אותי.
וככל שהזמן מתקרב אני.. אני לא רוצה.
אני פוחדת לאבד את כל מה שיש לי.
אני מרגישה שלא נצלתי מספיק בזמן הזה עד הצבא.
חוסר סיפוק.
מה שכן יש לי, זה חבר, חבר אוהב. תומך.
מבחנתי לעד.
אבל תכף אני כבר לא אהיה פה.
אולי אני לוקחת את זה קשה מידי, בעצם כן.. אני לוקחת את זה קשה מידי.
בטח זה לא נורא כמו שאני חושבת או כמו שאומרים לי.
אולי כן, אבל לא.
אני אעבור את זה.
השאלה היא האם יחכו לי כשאני אגמור עם זה.
רוצה להתגייס,
אפילו השתתפתי בקמפיין נגד השתמטות כי עם השנים הבנתי כמה שזה כן חשוב לעשות צבא.
אבל לא עכשיו,
לא שבוע אחרי שאני מסיימת את הבגרות האחרונה שלי.
בתקווה רבה שיאשרו לי את הדחיה,
עוד קצת זמן עם החברים,
להספיק עוד כמה דברים שאני רוצה לעשות,
לעזור.
ולהתגייס עם הרבה מוטיבציה ולא להתבכיין.
לא חשבתי שיצא לי פוסט התלוננות שכזה,
אבל עובדה.
עד הפעם ההבאה מתי שלא תהיה?
שבוע טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
