האם זה קשה להשתנות או שאני פשוט חלשת אופי, זה מה שאני שואלת את עצמי היום. אני עומדת מול המראה ומביטה בעצמי, בעיניים החומות העייפות, בשיער הלא מסורק והגבות שצריכות מריטה בדחיפות ושואלת האם אני חלשת אופי. אני לא מקבלת תשובה ומדוע אקבל אם אני שואלת את עצמי, השקרנית הגדולה, תשובה לשאלה שחודרת עד מהות קיומי. ומזה בכלל חולשת אופי? האם זה לוותר לעצמך, האם זה לחשוב שאתה לא טוב מספיק, האם זה קשור לאמונה, אופטימיות, חוזק והאם זה משהו מולד או דבר שמתפתח עם השנים. כול כך הרבה שאלות שאין עליהן מענה. ואם אני לא יכולה לענות לעצמי, מי יענה לי- - אימא? לא. היא יותר מדי אגוצנטרית בשביל לדעת תשובה לשאלה שלא קשורה אליה. ואולי אבא? לא. הוא יותר מדי דתי בשביל לענות לי על שאלה שכלתנית. ומה עם ליאל? לא. היא יותר מדי צעירה בשביל להתמודד עם שאלות כאלו קשות אל עצמך. אז מי נשאר לי? מי נשאר שיקל על העומס, על המטען שאני לוקחת על גבי כי אני מסרבת להתמודד? אף אחד. אני חושבת .. אני חושבת שאדם לא נולד חלש אופי. אדם נולד כתינוק תמים, יפה נפש, יפה תואר וזהה לבני גילו התינוקות- בגיל הזה אתה כמעט ולא יכול להבדיל בין אחד למשנהו מלבד הבגדים וצבעי הגוף והשיער- בגיל הזה כולם שווים בשכלם ובחוזקם. הדבר היחיד שמבדיל אותם הוא הוריהם. לאחד יש הורים טובים יותר ולשני פחות, לאחד יש הורים תומכים ואוהבים יותר ולשני פחות וככה זה, השיבוץ שאתה מקבל, ההורה שאתה "זוכה" לו ישקף מהרגע הזה את התכונות ודפוסי החשיבה שאתה מסגל לעצמך, שהורים מסגלים לך. חולשת אופי זה כשהורייך רצו שתלמד פסנתר אבל בכית קצת אז הם נתנו לך לפרוש. חולשת אופי זה כשקיבלת ציון גרוע בבית הספר אבל הורייך אמרו שזה לא נורא בכלל. חולשת אופי זה כשהיית צריך להכין שיעורים אבל בחרת לעשות דברים אחרים ולאף אחד לא היה אכפת מספיק בשביל לשבת לך על הראש. ואולי זה לא קשור להורים. אולי חולשת אופי קשור לאדם. הרי אני בטוחה שיש ילדים בעל אופי חזק להורים בעלי אופי חלש. בזמן שהוריהם היו עסוקים בדברים אחרים מלבד טיפול בילדיהם הוא טיפל בעצמו. הוא ישב לעצמו על הראש. הוא דאג להכין שיעורים, ללמוד למבחנים. לו היה משמעת, דבר שהוריו לא ניחנו בו. ובכלל- - הייתכן שחולשת אופי זה פשוט חוסר גבולות, חוסר משמעת? הייתכן שאנשים חזקים הם אלה שתוחמים את עצמם במסגרת בשביל שלא ינדפו למקומות אחרים שאין בהם צורך?
אני כבר מבולבלת. מבולבלת חסרת תשובות. ואולי אם אני פשוט אפסיק לחשוב כל כך הרבה אולי אמצא את החוזק שאני כ"כ כמהה בו. אבל הנה, אנחנו תמיד נחזור לאותה משמעת.. הרי בשביל להפסיק לחשוב כ"כ הרבה אצטרך להציב לעצמי גבולות- - דבר שאיני טובה בו או מסוגלת לעשות. הרגלתי את עצמי לכך או האם זה אשמת הוריי, ומה עם זה קשור לאופי? בסופו של דבר אני מניחה שזה שילוב של כול הדברים הנ"ל. את האופי אני לא יכולה לתקן, וגם את ההורים שלי לא אבל הרגלים תמיד אפשר לשנות ולרכוש חדשים, השאלה הבאה שאני צריכה לשאול את עצמי היא- -
איך?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קולטר