Big Bang

כעסתי יותר מדי. ולא על ההורים. ולא על עצמי אלא על החיים. על הפרחים היפים ועל השמש שזורחת ואפילו על השמיים הכחולים. כעסתי על כך שהכול כ"כ יפה בחוץ ורק אצלי כ"כ מכוער בפנים. וזה אשמתי שבחרתי להסתכל על הרע ומה עשו לי ואני הקורבן של נישואין איומים אבל שכחתי מכול הדברים הטובים שהם עשו למעני ואת הדבר הכי חשוב שיכול אדם לקבל- אהבה. וגם אם האהבה שלהם היא עם תנאים, וגם אם הם לא בדיוק חשבו עלינו כי היו עסוקים בריבים וצעקות , בסופו של היום ישנו שבעות, נקיות ועם מיטה חמה. וגם אם לפעמים אני שונאת אותם עמוק בפנים, לצד השנאה שוכנת אהבה עצומה והערכה אליהם כי אכפת להם. אכפת להם ממני. ואני לא יכולה להגיד את זה על הרבה אנשים השנה- שעמדו לציידי באש ובמים. בתקופה הכי גרועה בחיי. אבל אבא עמד שם ודאג לי והקשיב לכול ההשמצות והאשמות והקיטורים וספג ואימא פינקה אותי בכול מיני דברים חדשים שקנתה לי בכסף שעבדה עליו קשה למרות שאף פעם לא אמרתי לה תודה מכול הלב וליאל- ליאל נותנת לי את האהבה שלה- היא מוותרת לי תמיד ואף פעם לא מוכיחה אותי על טעות. לא הרבה אנשים היו מתנהגים ככה אל אדם שלא מחזיר שום דבר בחזרה, אבל הם לא ציפו לשום דבר חזרה מלבד האושר שלי. שלי. וזה הדבר הכי טהור ולא אנוכי שקיבלתי וזה הרבה יותר טוב מכול דבר שיש לאחר.