Big Bang

לפעמים אני ממש מתוסכלת כשאני מבינה כול פעם מחדש כמה העולם שלי סובב סביב עצמי ולפעמים אני מבינה למה-

מרוב פחד זה קל רק להסתכל על עצמך. רק לראות כמה לך רע ביחס לאחרים. 

אם לא הייתי מפחדת הייתי רוצה לתרום לאחרים- באמת ללכת ולתרום כי כואב לי לראות את מה שיש בחוץ. את מה שאני מעלימה מהתודעה.

אבל אולי פחד זה רק תירוץ בשביל להישאר בבית. בשביל ההעלמה של כול השאר ביחס אלי.

אני חיה בבועה של עצמי, מרחיקה את כול מי שהוא לא אני, את מי שלא קל לי איתו, את מי שיכול להקשות עלי באיזשהו אופן.

לפעמים אני רוצה לשבור את השרשרות שכובלות אותי ולפעמים אני חושבת "בשביל מה?"

הרי הכי נוח להיות רק עם עצמך.

איך אנשים בכלל סובלים אותי? אני כזאת כלבה אנוכית.

*

אני מצטערת. באמת. זה לא אמור להיות ככה.