לא כתבתי פה בזמן האחרון. אולי כי לא היה זמן, אולי כי לא היה מה לכתוב, אולי כי קצת שכחתי.
לא כתבתי פה בזמן האחרון ואין הרבה מה להגיד - מרוב עבודה אני שוקעת, מעומק השקיעה אני כמו זומבית שעוברת יום אחרי יום
עד שכבר שכחתי בשביל מה אני חיה; בשביל מה אני קמה כול בוקר אם לא בשביל לעבוד. ולעבוד. ולעבוד.
זה הכרחי אך מעצבן שאני צריכה לעבוד כ"כ קשה בשביל להרוויח קצת כסף.
אבא אמר שאם אני לא רוצה לעבוד כ"כ קשה ולהרוויח מעט אולי אני צריכה ללכת וללמוד ולהשיג מקצוע אבל זין, אני לא אמכור את עצמי בשביל כסף. (מקצוע בשבילו = לשבת במשרד משעמם ולעבוד.. קולנוע.. לא כ"כ)
גם אם אין עתיד בקולנוע ישראלי, זין, אני אתאמץ בכול מקרה- כי אני מאמינה בעצמי, אני מאמינה בקולנוע, אני מאמינה שאני יכולה לשנות.
אידיאליסטית טיפשה שכמותי.
לא כתבתי פה בזמן האחרון.. אולי טוב שכך... לאחרונה אני מקללת הרבה.
(איכס מה נסגר עם המירמור שלי?! קולטר תשתחררי. החיים יפים!)