פורקן של סדרנית קולנוע.
אנשים חושבים שאם אני סדרנית בקולנוע :
א. אני יודעת איזה סרט מוצג בכול אולם
ב. אני יודעת למה ההקרנה הזאת היא האחרונה או הראשונה או כול מיני דברים שלא חשובים בכלל
ג. אני יודעת באיזה שעה כול סרט
ד. איפה השירותים (השירותים זה עוד בסדר לשאול.. אבל פאק יש אנשים מטומטמים בעולם- - שואלים כשזה מול הפרצוף שלהם)
זה לא נורא בכלל כול השאלות האלו - - מה שנורא זה שאסור לאנשים לצאת מהצד שנכנסו בו (יש כניסה ויציאה נפרדות ) בשביל שלא יכנסו לעוד סרט מיד אחר כך והם פשוט לא מקשיבים. מהנהנים בראש ועושים מה שבא להם. כאילו, זין, לא ידעתי שאני בלתי נראית.
ההתנהגות הזאת לרוב מאנשים מבוגרים שאותי אישית זה הפתיע.. הייתי חושבת שצעירים יתנהגו ביותר מופרעות וחוצפה אבל מבוגרים?!
אני מבינה מאיפה זה בא להם האמת.. מי אני .. הצעירה המושתנת שעובדת למחייתה בבית קולנוע תגיד להם... להם.. לאן ללכת?
אבל בכול זאת- - בבית הקולנוע הזה אני הצד הסמכותי והם צריכים לכבד את זה.
עוד דבר מעצבן זה שכאשר הסרט נגמר אני עומדת ליד היציאה עם שקית זבל ולרוב אנשים לא זורקים אליה דבר. לא חושבים אפילו כמה זה יקל אפילו בקצת אם הם יקחו את הפופקורן והשתייה שלהם ויזרקו אותם לתוך השקית .. ואני כמו טמבלית עומדת שם ורואה אותם חולפים על פניי בנחת.. לא מבינים שעוד חמש דקות אני אצטרך להתרוצץ באולם כמו מטורפת בשביל שההבאים אחריהם יקבלו אולם נקי בדיוק כמו שהם קיבלו.
אף אחד לא חושב על זה כשהוא רואה סרט .. לפני חצי שנה גם אני לא חשבתי ולא התחשבתי..
עכשיו כשאני הולכת לקולנוע אני מקשיבה לסדרנית ומנקה את הזבל שלי.. כי בחייאת ראבק.. למה לעשות למישהו שבמילא קורע את התחת ; עוד עבודה?!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קולטר