Big Bang

אני לא יודעת מה הבלוג הזה בשבילי עדיין. זאת אומרת, הוא היה פה במשך תקופה ופרקתי בו כמה דברים שלא רציתי להגיד בקול לאף אחד מלבד כמה זרים באינטרנט אבל בכול מקרה- -

אני חושבת שאני רוצה לעשות בו משהו בעל משמעות מלבד מקום מפלט כאשר אני מרגישה רע.

אולי אני אפילו אקח אותו, את הבלוג הזה שיש בו כ"כ הרבה מילים מתקופות מלנכוליות ואהפוך אותו לדבר טוב.

חשבתי האמת שזה יהיה ממש כיף לעשות לי איזה "מסע".

הרי צברתי פער מבני גילי (חרדות, דיכאון, ישיבה בבית במשך שנה וחצי בלי לעשות כלום) וחשבתי שזה יהיה נחמד באיזשהו דרך לנסות להקטין אותו.

אני עכשיו מולכם חותמת על הסכם בלתי נראה ביני לבין עצמי שאומר את הדבר הבא:

"כול יום (חוץ מימים שאני עובדת) אני מחויבת לעשות דבר אחד מתוך ה-רשימה".

מהי ה-רשימה?

הרשימה היא רשימת של כול הדברים שלא עשיתי ואני רוצה לעשות.

יש בתוך הרשימה דברים טיפשים ופשוטים, דברים מאתגרים, דברים מפחידים.

למה זה יועיל?

קודם כול , בימים שאני לא עובדת זה יתן לי משהו לעשות מאשר סתם לשבת בבית.

דבר שני, זה יעזור לי לאט לאט להיפטר אפילו עוד יותר מהחרדה החברתית ותחושת התסכול.

ודבר אחרון, תמיד כיף לנסות דברים חדשים, לא?

מחר אני אכתוב בבוקר את הדבר הראשון ברשימה ואחר כך אפרסם פוסט המשך עם תמונה שמוכיחה שאכן עשיתי את זה, ותיאור מצב.

אני מניחה שאני עושה את זה בשבילי, כי אני רוצה להוכיח לעצמי שאני יכולה אבל נחמד יהיה לדעת שעוד אנשים יצטרפו (:

בדיוק היום, ברגע זה הזמנתי כרטיסים לפסטיבל סרטי נשים 2013 ברחובות.

האמת היא שאני ממש מתרגשת ללכת לשם בסוף אוקטובר גם כאישה צעירה וסקרנית וגם כיוצרת קולנוע עתידית בישראל.

עצם זה שמתרחש פסטיבל סרטים שהפוקוס שלו הוא על סרטי נשים, המיעוט בתחום הזה בעיניי הוא מדהים.

כילדה אני זוכרת שראיתי הרבה סרטים שאף פעם לא יכולתי באמת להתחבר אליהם ; אהבתי אותם מאוד אבל לא יכולתי להתחבר אליהם ורק לפני כמה שנים שמתי לב לבעיה שהייתה לי. ברוב הסרטים שראיתי הדמויות הראשיות תמיד היו בנים, אולי מלבד כול הסרטי נסיכות של דיסני- אבל אני לא מדברת על גילי 6, 7, 8. אני מדברת על תחילת הנעורים, 11-12, תחילת הגיל המבלבל הזה שרצית שיהיה לך דמות לחיקוי. הדמות שאני מצאתי הייתה ליירה מהסרט "מצפן הזהב" (2007). זה היה סרט פנטזיה עתיר אפקטים שמתאר את מסעה של ילדה אמיצה שעושה הכול בשביל להציל את חברה הטוב ביותר ובדרך מגלה הרבה דברים שלא ידעה גם על העולם וגם על עצמה. אפילו שהסרט הזה היה בדיוני לחלוטין הדמות הזאת קצת עזרה בדרך מוזרה משלה להתמודד עם הרבה דברים שקרו לי. אני חושבת שצריך ליצור עוד דמויות נשיות חזקות בקולנוע שיתנו לילדות מבולבלות אחרות סימן דרך. 

אני שמחה שבשנה האחרונה יש יותר נשים על המפה הקולנועית בישראל, זה מעודד אותי להמשיך וללמוד קולנוע ולקוות שיום אחד אולי אפילו זה יהפוך למקצוע מכובד בארץ כמו שמגיע לו להיות.

פסטיבל סרטי נשים מוכיח שאפילו שהן מיעוט בתחום הן רוצות וצריכות שישמעו אותן.

הפסטיבל מתרחש בין ה-21 לאוקטובר עד ה-27 בעיר רחובות, אתם מוזמנים להתעניין ואולי אפילו להגיע.

http://www.iwff.net/

תהנו!