זה מה שקורה למי ש"מבלה" הרבה זמן מול המחשב/טלוויזיה
לחדש של סטיוון מקווין שיצא בארץ השבוע ומופץ ע"י קולנוע לב (כמו כל הסרטים האיכותיים) הלכתי עם צפיות גדולות מאחר וראיתי את סרטו הקודם רעב (hunger באנגלית) שנשאר איתי ימים (שבועות, חודשים) אחרי.
הבמאי גם עובד עם מייקל פאסבנדר הכוכב החדש של הוליווד שכלל לא משתתף בסרטים בנוסח "הוליוודי" אופייני שיצא לי להיתוודא אליו במהלך צפייה באקס מן האחרון בקולנוע (החדש, הפריקוול לאקס מן המקורי) איפה שהוא גילם את הדמות של מגניטו שהוא הרשע של הסידרה עם סיפור חיים קשה, מהסוג שאוהבים ומתחברים אליו.
הייתי יכולה עכשיו לכתוב על אקס מן וכמה שהוא נעשה יותר גרוע עם כל סרט שיצא (הראשון והשני טובים- השלישי על הפנים) וכמה זאת היתה הפתעה נעימה ללכת באפס ציפיות לקולנוע, ולצאת מרוצה אבל זה לא הזמן המתאים כי ברצוני לכתוב על ההתרשמות שלי מבושה.
אם לסכם את זה בקצרה, לא יצאתי מאוכזבת, ולמרות שרוב האנשים שראו אותו העידו שהוא 'דיכאוני' או 'מדכא' אני רואה בו שביב של תקווה, תקווה לדמות הראשית שגילם אותו מייקל פאסבנדר המוכשר אבל גם באותה הנשימה תקווה לקולנוע ולבחירה של הצופים בישראל(אני כל כך שמחה שמראים אותו בארץ!), סוף-סוף יצא לי אחרי כמה זמן (בעצם לא הרבה זמן, אחרי נערה עם קעקוע דרקון החדש של פינצ'ר) יצא לי לראות סרט שגורם לך לחשוב. ולהרגיש. ושוב לחשוב
כי אם נערה עם קעקוע דרקון רק גרם לי לחשוב (בעיקר בגלל אחת מסצינות הסיום ולא הסצינה ה'מדוברת' שכולם כל כל נהנים להיזכר בה והיא השאירה רושם כבד על כולם), בושה יגרום לך להרגיש, לבחון את עצמך מהצד,את ההחלטות שלך,את הגישה שלך,את המוסר שלך.
וזה מה שחשוב ואמיתי בסרטים לפי דעתי ובכל סוג אחר של אומנות.
כשתיראו את הסרט תבינו מאיזה סצינה זה לקוח
עכשיו לתיאור של הסרט עצמו- ללא ספויילרים
ברנדון (פאסבנדר) הוא גבר בשנות ה30+ החי בניו יורק (עד כמה שידוע לי, במקור זה היה אמור להתרחש בלונדון אבל משיקולי תקציב העבירו את ההתרחשות לניו יורק), כלפי חוץ הוא בחור צעיר מצליח; יש לו עבודה שבא הוא מפתח קריירה, יש לו דירה במקום מכובד, הוא יוצא לברים ובחורות נמשכות אליו. אבל זאת רק המסכה, כי הוא סובל מהתמכרות שהורסת אותו וגורמת לו לשנוא את עצמו, ברנדון הוא מכור למין. (זה יכול להסביר למה הסרט לא קיבל אף מועמדות לאוסקר, באמת חשבתם שחבורה של גברים מבוגרים לבנים מהאקדמיה יתייחסו אליו ואל הסוגיות האמיתיות שהוא מעלה בקשר לחיים?)
תוך כדי שהוא חי בהרס העצמי שלו מגיע אחותו סיסי (קארי מליגן המוכשרת והיפה) לביקור לאחר שהוא אינו עונה לכל הדרכים הנואשות שלה לחדש איתו את הקשר שנותק, היא נדחפת אליו "מפריעה" לו בסוג החיים שהוא מנהל, עם הזמן מתברר שגם לה יש לא מעט בעיות משלה.
טריילר עם תירגום לעברית (מומלץ לחפש את הגירסה באנגלית שגם באה באיכות hd)
המלצה: במידה ויצאתם לדייט ראשון, אל תילכו לסרט הזה, לכו למשהו קליל,משהו הוליוודי,משהו יפייפה באפקטים שלו,משהו אפי. משהו כמו אווטר, או עליית כוכב הקופים (למרות שזה לא עונה להגדרה של קליל בכלל עדיין הולך להיות דייט מוצלח)
העיקר לא משהו שישאיר אתכם עם תחושה כבדה בתוככם בסופו וחמש מחשבות ושלוש תחושות שונות בו זמנית.
כמה נקודות לאחר הצפייה בסרט- זהירות! ספויילרים
(ממש לא מומלץ למי שעדיין לא ראה אותו אל תהרסו את החוויה)
- טיב היחסים בסרט בין ברנדון לסיסי- זה לא מוסבר, ובכל זאת יש סיפור מהעבר ש"צף" על פני השטח, בהחלט מדובר במשפחה לא מתפקדת וזה עוד צורה קלה לתאר את זה, זה נראה כאילו הבמאי בכוונה עשה את זה, ורוצה שנבין לבד מה קרה, שנדוג רמזים במהלך כל הצפייה בסרט וננחש
כמו לדוגמא- הם לא מתביישים להיות עירומים אחד ליד השני, והיחס שלה אליו ושלו אליה בהחלט לא נראה בריא, ולא היחס שאתה מצפה לראות בן אח לאחות קטנה.
לפי ההתרשמות האישית שלי כמובן, המקור לזה הוא בהתעללות מינית שעברו שניהם בילדותם.
- האם ישנה תקווה? או הסוף של הסרט- לא ברור איך הסרט מסתיים, האם הוא הולך איתה או שהוא לא הולך איתה,
האם ברנדון חוזר למעגל של ההרס העצמי, או שהוא מתגבר על ההתמכרות שלו?
האם הוא ימשיך את מערכת היחסים שלו על אף "חוסר ההצלחה" שהיתה לו עם החברה מהעבודה? בפעם הראשונה שנראה שהוא התחיל להתאהב ומצא אדם להתחבר אליו?
האם ישנה תקווה? שוב לפי התחושות שלי כן, ישנה בהחלט תקווה.
וכלל לא חשוב אם הוא הלך איתה לבסוף או לא, החשוב הוא שהוא הבין שהוא במצוקה, הוא זיהה את הבעייה וכמו שאומרים שהצעד הראשון בהתגברות על בעיה הוא קודם כל להכיר בה, כל אשר נשאר לו הוא להמשיך לנסות.
כמו שסטיוון מקווין אמר בראיון איתו ועם המפיק של הסרט כשהוא נשאל לגבי הסוף "הוא מנסה, וזה כל מה שאנחנו יכולים לעשות".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קרנליאן
