רחוק מהמציאות

סבתא,

את עכשיו הרחק מעל כולנו. יושבת לך עך איזה ענן לבן. נחה מחיים ארוכים, מאושרים ויפים. מספרת בדיחות לעובר ושב.

אני לא אשקר לך, ג'ין. בכל יום שעובר אני לא מפסיקה להתגעגע. וכל תמונה באלבום, כל זכרון יפה וכל זכר ממך ממלאים את לבי בחיוך גדול ואהבה.

את תמיד תשארי כאן, בכל נשימה וצעד שלי. שומרת, דואגת ואוהבת.

אני רק רוצה שתדעי שלמרות שאת רחוקה פיזית, את תמיד תשארי אתי. עמוק בלב.

תמיד אזכור, אנצור ואשמור כל זכרון מתוק ואוהב ממך.

והכי חשוב, סבתא, תמיד אוהב אותך.

זה מה שאמא קראה היום בגילוי מצבה של סבתא, בשבילי, כי לא הייתי מסוגלת להקריא את מה שכתבתי לבד.

אני ממש מתגעגעת אליה, ורק עכשיו מתחילה לקלוט ולא מצליחה להתמודד.

את חושבת עליי עכשיו. הכביש מהיר, אבנים קטנטנות מתחככות מתחת לגלגלייך. את נושמת עמוק מהסיגריה, נרגעת ומנסה לא לחשוב על דבר. אבל אני תמיד חוזרת למחשבותייך וחיוך עולה על שפתייך. עוד מעט תבואי ותחבקי אותי עד לזריחה, עד שיימאס, עד שיגיע הסוף. עוד מעט תהיי אתי.

***

הזכוכיות מלטפות את פנייך ומנתבות  דרכים פתלתלות של דם ודמעות. את פוקחת עיניים למציאות מלאת עננים לבנים של כאב. את נרגעת כשאת מגלה שזה רק זכר לפתיחת כרית האוויר ולא האור של פנסיי המכונית שחוזרת לדרוס אותך, ולוקחת אותך ממני. את קוראת לאמא, שתבוא ותציל אותך מהכאב שמתנקז לך באגן. ההגה מחץ לך את הריאות שמלאות בסיגריות מחיים עמוסי כאב. לוקח להם הרבה יותר מדי זמן להגיע אלייך, לחלץ אותך ולהחזיר אותך לחיות אתי בגן עדן שיצרנו לנו. עמוק בתוך הלב, מתחת לאדמה. סירנות אדומות וצעקות מתאספות סביבך, מערפלות את מחשבותייך. את רק רוצה שמישהו יבוא, ילחץ על הכפתור ויעצור את הכאב.

את פותחת עיניים, מקווה שזה סיוט. העיניים שלך מטיילות בין האנשים, מטושטשות. עייפות. אני רוצה לבכות כשאני רואה אותך. את כל כפר סבא רצתי בשביל להגיע ראשונה אלייך. רציתי שתפקחי את העיניים ותראי אותי מולך. רציתי להוכיח לך כמה אני אוהבת. כמה פחדתי לאבד אותך. עיניים כחולות מסתכלות עליי בכאב, מבקשות חיבוק ובו זמנית מחייכות מאהבה אליי. אני רק רוצה לאסוף אותך בין זרועותיי ולא להפסיק לחבק. לשמור עלייך מכל מה שמאיים. מכל הסיוטים, הפחדים, הדמעות, הכאב והדם. לתפור לך את הלב המרוסס שהדבקת בסלוטייפ זול והרסיסים שלא הספיקו להגליד. אני רוצה להחזיק לך את היד חזק, לשלב את אצבעותיי בשלך וללחוש לך באוזנך שהכל יהיה בסדר. אבל אני יודעת שזה שקר, ולכן במקום זאת אני לוחשת לך עם השפתיים שאני אוהבת אותך. זו האמת.

את ישנה עכשיו. כל כמה דקות היד שלך מתהדקת עוד יותר בשלי, מהפחד שתלכי ולא תדעי איך לחזור. את מפחדת לאבד אותי. אני מסתכלת בך, מדמיינת את העיניים הכחולות שלך מביטות בי באהבה שרק גוברת מרגע וחווייה. אני מחייכת ובוכה ולוחשת שאני אוהבת אותך כמו שלא חשבתי שאוכל לאהוב שוב. מספרת לך כמה שפחדתי לאבד אותך. שחשבתי שלא אחבק אותך יותר, שלא אלטף אותך, שלא אנשק אותך, שלא אוכל לשמוע את קולך, שלא אוכל להריח את הריח שלך, שלא אקום לצדך בבוקר, שלא אראה את יופייך, שלא אראה אותך בכלל, שלא אוכל לומר לך כמה שאני אוהבת, או שלא אוכל לומר לך דבר. והכי חשוב, שלא תהיי לצדי יותר. ורציתי למות ובכיתי וכאבתי.

***

אני חושבת עלייך עכשיו. אני נושמת עמוק מהסיגריה, נרגעת ומנסה לא לחשוב על דבר. אבל את תמיד חוזרת למחשבותיי וחיוך עולה על שפתיי. עוד מעט אבוא ואחבק אותך ואצחיק ואוהב אותך. עוד מעט אעשה שכל הכאב הזה יעבור לך, עד שלבך יעלה על גדותיו, עד שיגיע הסוף. עוד מעט אהיה איתך, כמו שהיית אתי. ואולי אפילו יותר מזה.