החיים השפיות ומה שבניהם

למה כולם בעולם האומלל הזה חושבים שהם כ"כ מיוחדים?

למקרה שלא שמתם לב, אתם לובשים את אותם בגדים, רוקדים אותו דבר.

יודעים אותם דברים, חושבים אותו דבר. אוהבים אותו דבר.

אף אחד לא נועד לגדולה,את אף אחד אתם לא מעניינים.

והיה ואם יש משהו שם למעלה שמסתכל, הוא בטוח נקרע מצחוק. כמה פתטים, כל אחד חושב שהוא מינימום משה רבינו או קולומבוס הבא. 

אבל הוא לא. אתם לא! 

באנו לפה להעביר 70-80 שנים אומללות שגם אותם אני מעבירים באומללות יתר בשביל ההתמכרויות שלנו והאילוצים שיצרנו לעצמנו. מבי"ס לצבא ללימודים ועוד לימודים ועבודה ועוד פעם לימודים, עבודה פנסיה ורק אז מתחילים לחיות, בקושי, כשכבר כוחנו כלה.

בין לבין מעבירים את הזמן בבזבוז חולני על מחשבים ומוצרי צריכה ששכנעו אותנו שאנחנו צריכים. כשבעצם כל מה שצריך זה איזה צרחה שמישהו ישחרר שדי. נמאס כבר. אני לא רוצה לחיות את החיים האלה רק בשביל הילדים שלי, שהם יחיו את כל חייהם בשביל הילדים שלהם. מתי אמורים באמת לחיות פה? ומזה באמת לחיות??

רק כשאדם הולך מהעולם הזה הוא נחשב. בעיני אלה החיים, וזה גם בעירבון מוגבל עד שהם ימותו. כל מה שמשנה זה ההיסטוריה.