בתוך כל רשימת ה-TO DO שלי, עשיתי הרבה,
עברתי את הניתוח שלי לשיפור השמיעה,
עשיתי רשיון, אפילו מהר ובזול.
אפילו התחלתי את הקעקוע שלי שכל כך רציתי. ובעוד שבוע וחצי אסיים אותו.
רזיתי.
נכנסתי לכושר.
הפסקתי לעשן לתקופה. עלה לי הבטחון עצמי.
עשיתי המון חברים.
השלכתי המון חברים.
הרמתי מספר פרוייקטים שרציתי בהצלחה יחסית,
למדתי לנווט ולרתך, לעבוד עם דיסק, לעבוד עם עץ, לבנות ולפרק נכון.
לכתוב ולשיר ולנגן.
מצאתי הגדרה עצמית שמספקת אותי בצורה יחסית, למדתי המון דעות וקראתי ספרים שרציתי לעיין בם.
קניתי בערך כל מה שרציתי וסידרתי את החדר שלי איך שתמיד חלמתי.
אני מתלבש כמו שאני אוהב. אני מסתובב עם אנשים שאני אוהב.
עשיתי צניחה חופשית, חוויה מטורפת לחלוטין בפני עצמה!
למדתי לבשל ולרוץ מרחקים. להינות מהנוף, גם בעיניים עצומות.
להתסגל לשקט, או לקצב פסיעות הרגליים כשאני גומע קילומטרים. מטייל את עצמי לדעת.
והרשימה עוד ארוכה, מנקודות ציון שצריך לסמן עליהם ווי, ועד להתפתחות האישית.
אבל... דבר אחד לא מצאתי. לא מצאתי אהבה...
לא מצאתי מישהיא לחלוק איתה מיטה, או תפוז..
מישהיא שבאמת תהיה שווה את הרגעים שאני איתה.
מישהיא שתעריך אותי, ויותר חשוב, את עצמה.
איך לא הכנסתי את זה לבאקט-ליסט שלי...?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
