לא משנה כמה אני אנסה לחשוב על מילים שיצליחו לתאר את האהבה האדירה שיש לי כלפיו, אני בחיים לא אצליח.
משהו בדיבור שלו ובהתנהגות שלו איתי גורם לי לאהוב אותו כל פעם יותר ויותר.
כל יום אני לומדת לאהוב אותו עוד קצת. כל יום עוד משהו בו מראה לי שאני צריכה לאהוב אותו יותר.
אנחנו 4 חודשים ביחד וזה מרגיש לי כמו 4 שנים או יותר. מרגיש לי כמו נצח.
אני מתעוררת בכל יום עם חיוך בגלל שאני יודעת שיש לי את החבר הכי מדהים בעולם ושהוא יהיה איתי לעד.
ללכת לישון אחרי שיחת לילה טוב כי זה חובה. להושיט את היד למגירה אחרי כמה דקות ולהוציא את החולצה שהוא
השאיר אצלי, החולצה עם הריח המדהים שלו, כי בלעדיה אני לא אצליח להרדם.
לקום בבוקר כשהחולצה שלו בידיי, מחבקת אותה חזק חזק ורק אחרי שאני מתעוררת לגמרי אני מקפלת אותה יפה
ומחזירה אותה למגירה. אחרי זה - שיחת בוקר טוב. כי גם השיחה הזו חובה.
הבנאדם הזה פותח לי כל יום עם חיוך וסוגר לי כל יום עם חיוך.
המחשבה שעוד כמה ימים אני אראה אותו ושבוע אחר כך אני אראה אותו שוב ... וואוו! אין לי מילים!
אני כל כך אוהבת אותו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-ADI-