בשנים האחרונות היה לי חלום שיום אחד אני אהיה בהופעה של אריק איינשטיין. תמיד התלהבתי שאבא היה בהופעה שלו, יותר נכון תמיד התמלאתי קנאה כי אבא היה בהופעה שלו. תמיד רציתי להיות בהופעה של אריק איינשטיין, תמיד רציתי לשמוע את השירים שלו בלייב - תמיד.

אתמול החלום הזה נעלם.

מהרגע שהודיעו שהוא התמוטט ושהובילו אותו לבית החולים, הייתה לי תחושה שזהו, זה נגמר. אני בחיים לא אהיה בהופעה שלו, אני לא אזכה לשמוע אותו יוצר יותר. מה שנשאר ממנו זה שירים מדהימים שהוא כתב, הלחין וביצע וכמובן זכרונות מנסיעות משפחתיות שהדיסקים שלו לא הפסיקו להתנגן בהן.

שיר אחד שאני בחיים לא אשכח זה השיר "השיר על תוכי יוסי".

מהפעם הראשונה ששמעתי את השיר התאהבתי בו. זה שיר עצוב כל כך אבל פשוט התאהבתי בו. הייתי מתחננת לאבא שישים אותו והוא כל הזמן היה אומר לי שהשיר נמצא בסוף הדיסק. ואני הייתי יושבת באוטו ומחכה לשיר וכשהוא היה מגיע הדמעות היו מציפות את עייני.

גדלתי את השירים שלו ואני בטוחה שגם הילדים שלי יגדלו על השירים המדהימים שלו. אלה שהוא הלחין, אלה שהוא כתב ואלה שהוא ביצע.

המוות שלו הוא אבדה כל כך גדולה. ללא ספק זה כואב, כואב מאוד.

יהי זיכרו ברוך.