בת הדודה הקטנה שלי עלתה היום לכיתה א'. אני לא מאמינה שהיא כבר בת 6 (וחצי אבל מי סופר?) והיא התחילה היום כיתה א'. אני זוכרת אותה קטנטנה כזאת ועכשיו היא כבר בכיתה א', ילדה גדולה שלי.
אני זוכרת שאני עליתי לכיתה א'. כל הלילה לא ישנתי והתרגשתי מהיום הראשון של הבית ספר. הכנתי יומיים מראש את התיק עם כל הציוד שקניתי כבר בתחילת החופש וגם יום לפני בדקתי שהכל במקום, שלא חסר שום דבר ליום הראשון של כיתה א'.
בבוקר של היום הראשון בשעה 6 בבוקר כבר הייתי למטה במטבח למרות שרק ב7 וחצי או משהו כזה יצאנו מהבית.
ביקשתי מאמא שתכין לי סנדוויץ טעים (שוקולד כי זה מה שטעים לילדה בכיתה א' - מה היא מבינה?!), שתוציא בקבוק מהמקרר ושתלווה אותי לבית ספר.
אני זוכרת שעברנו דרך שער מיוחד בטקס ושבירכו אותנו המון אנשים וגם ילדי כיתה ב' .
כיתה א' זה משהו שאני בחיים לא אשכח, איך זה התחיל, החודשים הראשונים והכיף שבהפסקות. ללכת לחצר.. הנדנדות, המגלשות, המשחקים שהיו לנו בתוך הבית ספר עצמו.
קשה לי לחשוב שיש ילדים שיושבים עכשיו בבית ולא עברו את החוויה של היום הראשון בכיתה א' עם כולם, עם החברים שלהם. הילדים המקסימים האלה לא עשו כלום, הם בסה"כ לא יכולים להיחשף לילדים שחוסנו נגד פוליו כי מערכת החיסון שלהם מאוד חלשה.
ראיתי עכשיו בחדשות ילדה מתוקה שמחזיקה את התיק של הבית ספר וכל מה שהיא רצתה זה להיות עם החברים שלה ביום הראשון כי כל החופש היא חיכתה לזה, להתחיל את הבית ספר, להרגיש מה זה.
כואב לי כל כך לדעת שיש ילדים כאלה שיושבים בבית במקום ללכת לבית ספר. לא שיש מה לעשות עם זה, אבל זה עדין עצוב.
אז אני מאחלת לכל הקטנטנים שהתחילו היום כיתה א' ובמיוחד לבת הדודה המקסימה שלי, שיהיה להם המון המון בהצלחה.
שיהנו וינצלו כל רגע של כיף בחצר וכל רגע קטן של למידה בכיתה. החיים בתיכון לא משהו - תנצלו את היסודי (;
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-ADI-