יצאתי איתו כשהייתי מאוד צעירה. לא קטינה, אבל מספיק צעירה בשביל שהקשר הזה יהיה מעוות.
עכשיו כשאני חושבת על זה, המשפט הזה מאוד מייצג ככל שזה נוגע למערכת היחסים שלנו. לא לא חוקי, אבל ממש על הגבול.
בגלל זה אני כ"כ מבולבלת. לא יודעת בידיוק במה להאשים אותו. והאם בכלל.
הקשר בינינו נותק בכעס, אני כבר לא זוכרת על מה בידיוק.
אבל אתמול הוא כתב לי "רציתי ולקחתי את מה שרציתי". המשפט הזה היווה טריגר עבורי.
כי ככה בידיוק זה היה. הוא באמת "לקח", וזה תמיד היה מה שהוא רוצה.
הוא היה אומר לי בידיוק כמה לשתות כדיי שאהיה שיכורה מספיק בשביל לשחרר קצת אבל לא מספיק שיכורה כדיי לטעון שזה היה ניצול.
הוא אמר שאף פעם לא אמרתי לא. אבל אמרתי, אני זוכרת. בוודאות אמרתי לא. ואולי לא אמרתי?
הוא היה שולח לי תמונות של איבר המין שלו. מעולם לא ביקשתי תמונות כאלה, מעולם לא רציתי לקבל אותן. זה היה דוחה אותי. זה קרה יותר מפעם אחת, הוא לא הפסיק אחרי הפעם הראשונה.
הייתי קופאת. לא נותנת לו לגעת בי. נוגעת בו כדיי שהוא יעזוב את הגוף שלי בשקט. אז בעצם רציתי, לא?
אני זוכרת פעם אחת שכן רציתי שהוא ייגע בי. והוא נגע. וזה היה נעים, ורציתי עוד. פעם אחת זכורה לי מכל הפעמים שנפגשנו. זה גם מבלבל, לא?
הקשר היה מבוסס בחלקו הגדול על שליטה. והוא עשה את זה מצויין. הוא קבע עובדות בשטח, אף פעם לא שאל. ובגלל זה זה כ"כ מפריע לי. שליטה זה עניין של גבולות. גבולות מאוד עדינים ודקים.
אז אתמול סוף סוף פתחתי את זה בפניו, אחרי המשפט הזה. הוא התנצל וקיבל את מה אני אומרת. אמר שהוא לא הבין. ואני לא יודעת. אני פשוט לא יודעת אם להאמין לו. אם הוא דובר אמת, אם הוא באמת לא הבין את הסיטואציה? האם אפשר לפרש את הסיטואציה אחרת?
זה מה שמבלבל אותי כ"כ. האם זה ההבדל בין גברים לנשים? עבורו היו שם מפגשים מיניים לגיטימיים ואני זוכרת את זה בתור משהו מאוד אפל מהעבר שלי. מי צודק, בהנחה שהוא דובר אמת?
אז פתחתי את זה בפניו אתמול, ואני לא מרגישה יותר טוב. יכול להיות שאני מאשימה מישהו במשהו שלא היה ולא נברא? אם הוא לא ידע, האם הוא באמת הבחור הרע בכל הסיפור?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סקארלט מאנטו.