קרקס

לא מוצאים אותה כבר עשרים ושמונה ימים. עיקר החיפושים נערך סביב הבית הנטוש בו נהגה לבלות עם חבריה בזמנה החופשי. הבית, חסר הרעפים ומלא הגרפיטי, עומד ללא שימוש לפחות מאז שנת 2001. עשרים ושמונה ימים בהם הוריה שוברים את הראש במטרה לאתר את ילדתם. עשרים ושמונה ימים בהם חבריה חסרי אונים. עשרים ושמונה ימים בהם המשטרה מוצאת את עצמה מושפלת שוב ושוב בעוד היא מוסרת לתקשורת כי אין חדש בנוגע להיעלמותה.

סשה, בת עשרים ושלוש מכרכור. גובה: 1.58. עיניים כחולות. שיער קצר, צבוע לאדום. רזה. נראתה לאחרונה עם גופייה אדומה, מכנס טרנינג שחור ונעלי ספורט. אופיה שקט, אדיש וקר.

בעוד החיפושים לא הניבו דבר החלו לחקור את המחשב שלה. היא נהגה לכתוב סיפורים ושירים, קטעים ושטויות. חומר לא רע בכלל. למעשה, השוטרים מאוד התרשמו. בעת הגיעם אל היצירה האחרונה אותה סשה כתבה לפני חודש, החלה התמונה להתבהר.

סשה כתבה סיפור אודות צעירה בגילה. תיאורה שונה במקצת אך אופי הדמות דומה לה מאוד. בסיפור הדמות הלכה ליער הקרוב לשם טיול ונעלמה. עקבותיה לא נמצאו מעולם. הסיפור נכתב בשביל תחרות אחת באינטרנט. השוטרים חשבו כי סשה ביימה היעלמות כמו דמותה, אלוהים יודע למה, וסרקו את היער הקרוב מבוקר עד ערב ללא תוצאות.

בקרוב הם יעזבו את העניין, התיק יישאר פתוח ורק כמה בודדים ימשיכו לחקור את המקרה מבלי לרצות יותר מדי לדעת מה באמת קרה. אבל הם ימשיכו, כדי שלא יהיו תלונות מצד הקרובים אליה. הם ימשיכו, כי המשטרה פועלת כראוי ועושה מאמצים רבים.

הם ימשיכו... אבל אף אחד לא ימצא אותה. סשה נקברה עמוק באדמה, רחוק ממקום מגוריה, ויחד איתה הכעס שלי עליה. תמיד היא הכי מוצלחת, הכי מוכשרת, הכי יפה. ממש לא אכפת לי שהיא לא חושבת ככה. ההורים שלי חושבים כך, וזה מספיק. לאכול איתה לצד אותו שולחן האוכל ולשמוע מהם מחמאות על כמה ציוניה מעולים בעוד שלי נתונים לשיפור. להתלבש לאירוע משפחתי ולספוג את העלבונות על כך שלא התלבשתי בצורה נשית, בעוד סשה נראית נהדר. לכתוב שיר ללהקה מתחילה כשלא בוחרים את השיר הגרוע הזה, אלא את השיר של אחותי המתוקה.

אז סשה יקירתי. עכשיו תורי, אחותך הקטנה ממך בחמש שנים, ליהנות קצת.