אני כל הזמן מפספסת הזדמנויות קטנות לאושר. היו לי עשר שנים להתגבר על זה ולא הצלחתי, והמספר הגדול הזה מרחף מעליי בכל לילה. אני רוצה להגיד לך שאני כאן. שאתה צריך לראות את זה שאני כאן, ולא רק להסתכל ולהנהן. אני בשר ודם, ולא יותר מזה. אני לא יכולה להיות יותר מזה. אני לא יכולה להתחרות בשום מקצה שמציע תחרות גדולה מזה. אני רוצה להגיד שהשתתפתי. אני לא חושבת שאני יכולה לנצח ואני לא חושבת שאני מסוגלת להפסיד, הנה אני, ואני פגומה מאוד מאוד. הנה אני ואני לא ישנה טוב בלילה. זה לא שאני מפחדת שמישהו יבוא, אף אחד אף פעם לא בא, אבל אני עדיין לא מצליחה להשאיר את העיניים סגורות. הנה אני ואני לא יכולה לסבול אותי. מגרד לי בתוך העור שלי, אני לא רוצה, אני לא רוצה. אני כמו ילדה קטנה על המדרכה שחושבת שלרקוע בעקבים שלה ישנה את הסדר הטבעי. לא רוצה את המילים שלי ולא רוצה את הידיים שלי, הנה אני. הנה המספר הגדול הזה, תראה איך אני מתקפלת אל הקצה של המיטה ומשאירה לו את כל המקום, את כל האמצע הרחב הזה, הלב שלי גמור. אני רוצה כל כך להגיד לך הנה אני ואני מחבבת אותך וכל מה שאני רואה בראש זה שעון חול גדול ויפה עם השם שלי עליו. זה נעשה קשה לנשום. זה נעשה קשה לרצות. 

[החיים ממשיכים לזרוק לי גלגל הצלה, יאמר לזכותם. אני פשוט מתעקשת לצוף כי אני לא מסוגלת לעמוד על הקרקע יותר.]