אי אפשר להיות נקייה מספיק. מקלחת, עוד מקלחת. ישראל מתייבשת, העור שלי מתייבש. האוכל מחכה על הצלחת ואני פוצחת במרד ונכנעת מחדש כל כמה דקות. אני מחליטה החלטות משנות חיים בין השטיפה של הרצפה לשנת אחר הצהריים וכלום לא משתנה כי אני לא מרימה את האצבע ולא נוקפת במצפון השבור שלי, התכוונתי לתקן אותו, אני נשבעת, פשוט טבעתי במספרים ובסטטיסטיקות ושוב מצאתי את עצמי ערה כל הלילה.

וכל חלום אמיתי יותר מהקודם לו וכל התעוררות אלימה יותר מהאחרת. באחד מהבקרים האלה אני אבעט ואצרח כשינסו למשוך אותי אל המציאות האפורה כי כבר לא יהיה לי אכפת והעולם הזה יהיה כמו המגירה במקרר עם כל הירקות הרקובים שאני מתעצלת להשליך. מחר נאכל בריא, מחר נתקן את הנזק הנפשי, זה רק תקר קטן בגלגל או חור גדול שנפער בכביש. איפה האלוהים שלך, אני לא בטוחה. האלוהים שלי עזב אותי בלי שום הוראות, אז כל הספרים קדושים וכל האנשים טמאים. אי אפשר להיות נקיה מספיק.