אם אני כותבת מספיק ונותנת לחוק ההתיישנות לעשות את קסמיו אז יום אחד כל פיסת טקסט הופכת לנבואה שעשויה להתגשם. אפשר לדפדף בין כל דפי הרשת ולמצוא משהו שהמוח רוצה למצוא, ולספר לעצמי שאולי ידעתי כבר אז ופשוט סרבתי להרגיש משהו מזה. אפ ההיסטוריה חוזרת על עצמה ואם אני אכתוב את כל קורותיי אז יום אחד אולי אחיה את זה שוב [למה שארצה בכלל]

רוב הזמן אני כותבת עלייך כדי שאולי תחזור ותהיה קיים עבורי. זאת כבר לא אהבה וכבר לא אובססיה, זה דו קיום מעוות בתוכי שהסכמתי לו מתוך הפאניקה של לאבד משהו שעוד לא היה לי. [וזה עשה לי בחילה לא להיות טובה מספיק אז מתישהו החלטתי שלא להיות וזהו, אבל אלה הרבה מילים בשביל בחורה שלא קיימת. הרבה הוכחות להפריך] אם לא היית אמיתי הייתי חולמת אותך בכל זאת, כי ככה אני בנויה,

מילים וחלקי חילוף.