זמנים יגידו - אין לדעת

אלכס יצא מהקופסה כדי לראות אנשים בחתונה של אנשים שאינו מכיר.

הוא הבריש את הפרווה וצחצח את הקולר, במיטבו רצה להיות.

לכשהגיע לבסוף נבהל מהקהל הרב שהיה במקום.

לא רגיל היה לראות יותר משניים שלושה אנשים בבת אחת והנה, אולם שניתן היה להכיל בו את כל המלונה שלו, אפילו כמה פעמים, מלא בבני אדם.

הוא הביט סביב. "מה עכשיו?" שאל את עצמו.

לבסוף, בצעדים נמרצים ניגש לבר ולקח וויסקי עם קרח והיה זה מקום טוב להתחיל.

ואז פצח במחול.

מעולם לא היה לו כל כך קל להתמזג בין אנשים. הוא החליף בני שיח בזריזות ומיומנות וכוס משקה אחת התחלפה באחרת. אנשים שהכיר דקות ספורות לפני כן היו עוצרים כדי לטפוח לו על השכם ובנות היו מצחקקות למשמע הערות עוקצניות שפלט.

כן, היה לו קל להתמזג, אנשים שכחו או רצו לשכוח שהוא בעצם סתם כלבלב עם פרעושים.

כשהגענו הביתה בסוף הערב הוא הסתכל עליי בעיני הכלב הגדולות שלו, מבטו מזוגג מעט מהאלכוהול, מקשקש בזנבו ושאל "נו? נו? איך הייתי?"

"כן, כן, כלב טוב, כלב טוב, היית בסדר גמור." אמרתי, כשלמעשה יותר מכל רציתי לסטור לו.

אולי הוא היה מבסוט אבל אני לא הייתי כל כך מרוצה. לקחתי אותו לראות אנשים כדי שישתחרר קצת וירגיש קצת מה זה להיות בחברת בני אדם והוא במקום להנות ולזרום הסתכל עליי ללא הרף, כאילו לבדוק אם הוא בסדר, אם הוא לא מתגרד בפומבי בשוגג.