זמנים יגידו - אין לדעת

מאז שהייתי קטן ידעתי שאני מיוחד.

מאז, דברים באו ודברים הלכו וההערכה העצמית שלי נעה בין שמיים וארץ כפונקציית סינוס מטורפת שנוסקת ומתרסקת.

משהו תמיד נשאר.

השער שלי תמיד היה צהוב, בגללו (אבל לא רק) הרגשתי מיוחד. חשבתי שאם יש משהו אחד מוצלח בקשר אליי, אז זה השער. דווקא אותו אף פעם לא הצלחתי... בואו נאמר..."לייצג" כראוי. לא ידעתי מה לעשות איתו, איך לסדר אותו. הוא יפה והכל, חלק ויש לו גוון משגע של זהוב אבל מה כל אלו שווים אם הוא פשוט שוכב בערמה על הראש? העניין נראה כמו חציר שהיה פעם מסודר יפה באלומה ומישהו פיזר.

כך עברו השנים והחציר הפך להיות פטריה ואחרי זה הוא סורק לאחור, בהשראת סבא, אחר כך הוא עבר הידמות למשהו בסגנון סקרנל (הילד עם הדפים שתקועים בראש) עם שביל באמצע. בשלב מתקדם יותר עצרתי על משהו אה-לה היטלר עם שביל צדדי. רק שהיטלר הדביק את השער למצח אבל אני לא טרחתי לעשות את זה, או להסתפר לעיתים תכופות מדי ואז נוצר בסופו של דבר גל בסגנון השער של גל מזבנג מצד שמאל וצד ימין סתם גדל פרא. אפרופו גל מזבנג, גם לי, כמו לגל, הייתה בשלב מסוים צמה דקיקה מאחור, מאותו סוג שאפשר היה למצוא על ילדים ששיחקו פוגים וצפו בחתולים הסמוריים ועל המורה שלי ללשון בחטיבה, בתקופה הרבה יותר מאוחרת.

גם אני, כמו גל, הבנתי בסופו של דבר שהצמה מגוכחת והיא מצאה את דרכה לפח.

יום אחד, ספר שחשב שכולם צריכים להיראות כאילו שהם נמצאים על תחנת החלל הרוסית מיר ושערם ממרה את חוקי הפיזיקה הטבעיים המציא את הג'ל. החלטתי להשתמש בו כדי להשטיח את הגל משמאל (להדביק את השער לראש). כשהיה מעט שער על הראש זה היה נראה אפילו לא רע (מצב A) אבל כיוון שלא הרבתי להסתפר, בד"כ היה הרבה שער על הראש, צורתו לא מוגדרת. כשאתה מנסה לסדר הרבה שער לא מוגדר עם ג'ל זה נראה... מוזר (מצב B).

ככה (מצב A) הצטלמתי לתמונות הפספורט שעתידה הייתה להופיע בתעודת הזהות שלי.

לא אהבתי להסתפר, וזאת מכמה סיבות:

1)     אני מקסימליסט. אני מאמין בדברים אולטימטיביים. לכן, כל תספורת שדורשת "תחזוקה" נפסלת מיד, מה שמשאיר שני אפשרויות. אחת, קרחת, והיא לא באה בחשבון. השנייה, שער ארוך.

2)     תחושת בזבוז, לא נעים לראות כל כך הרבה שער יפה על הרצפה.

3)     שערות קצרות שירדו מהראש היו נכנסות לתוך החולצה וגורמות לגירוד.

חוסר היכולת שלי להפוך את השער למה שהוא עלול היה להיות בידיים מיומנות גרמה לי תסכול וסבל.

ואז התחלתי לגדל שער.

האמת היא שהתחלתי לגדל שער שלושה פעמים, התכוונתי לכך שהפעם גם סיימתי בנוסף ללהתחיל. טוב בעצם לא סיימתי כי הוא גדל כל הזמן, אני מתכוון לכך שהוא הגיע לאורך שאנשים מקשרים בדרך כלל עם שער ארוך, אורך שאנשים אומרים עליו "לנער הזה, שער ארוך יש לו."

אני לא זוכר איך זה קרה, הרעיון היה לי בראש הרבה זמן. הסיבה העיקרית בגינה לא הוצאתי את הרעיון לפועל מוקדם יותר היא שהשער פשוט נראה זוועה בשלב הביניים שבין קצר לארוך. סיבה נוספת היא שהייתי צריך לעשות האד בנגינג כראוי וזה מתאפשר רק עם שער ארוך.

לכשהגעתי  למופ-טופ, ידעתי שמכאן יצמח רק טוב.

סוף כל סוף ידעתי שלווה, מהי.

ואיך הקורא הנכבד היה מרגיש לו ענן אפור שהיה מלווה אותו מילדות, מתפוגג היה לאיטו וניתן לראות היה את שמי היום לבסוף? "ומה תעשה בצבא?"

"אל תדאג, אני בטח לא אעשה שירות. או שאני אלך לעתודה או משהו."

ומה זה אם לא ענני סערה חדשים שהולכים ונבנים מעל ראשי?

"ומה תעשה בצבא?"

"אל תדאג, אני אוציא מהרופא אישור על פצעים בקרקפת או משהו."

אבל אני ראציונלי.

"ומה תעשה בצבא?"

"מה מה, אסתפר."

והשלמתי עם כל העניין.

השתעשתי ברעיון לשחזר את סצינת התספורת המפורסמת מ " שער" אבל בסוף וויתרתי. כבודו של הסרט מונח במקומו.

רובו של הפוסט נולד במקלחת, זו שלימים נקראה "המקלחת האחרונה שעשיתי עם שער ארוך", נזכרתי במהלכה בכל עלילותיה

של התסרוקת שלי והחלטתי להעלות את כל הכרוניקה על כתב.

מה שלא יכולתי לדעת באותה עת הוא איך ארגיש לבסוף, אחרי התספורת. ובכן, הנה הדיווח:

הראש הרבה יותר קל, אני מסוגל לראות את הצוואר של עצמי לשם שינוי, אני מנסה מפעם לפעם לאסוף שער שכבר לא קיים בקוקו, אני מרגיש את הרוח מדגדגת את הראש שלא רגיל להיות חשוף לעולם הרחב והכל, בשורה התחתונה לא נראה רע כמו שחששתי שעלול היה להיות.

חוץ מהעובדה שאני עומד תכופות מול המראה בנסיון להחליט מה לעשות עם השער המועט שכן נשאר לי, שהרי הוא עומד דום לכל הכיוונים, ממש כמו פעם.

הערות:

אני מבקש מקהל הקוראים הנכבד לשים לב למשחק המילים השנון שבכותרת "פוסט שער".

המשחק נוצר ע"י כפל משמעות של המילה "פוסט". בכותרת הנ"ל היא מופיעה בשני המובנים הבאים:

1) פוסט – לאחר, אחרי. בלעז המילה פוסט היא קידומת מקובלת לביטויים שמשמעותם "אחרי דבר מה", לדוגמה:

פוסט מורטום, פוסט מודרני, פוסט אפוקליפטי. במשמעות זו, "פוסט שער" משמע, "התקופה שלאחר השער".

2) פוסט – עידכון בבלוג. לדוגמה: "מצאתי את הבלוג של האקסית שלי. וואי וואי איזה פוסט מלוכלך היא מביאה עליי שמה." במובן זה "פוסט שער" משמע, "עידכון בבלוג שעוסק בשער".

אף אחד לא יכול להגיד שאין לי שער ארוך עכשיו. עדיין יש לי שער מאוד ארוך... פשוט הוא בשקית.

לפחות עדיין יש לי זקן.