וכבר שנתיים וקצת אני כותבת פה ומהרגע הראשון שכתבתי ועד עכשיו אני מאוהבת בך מעבר לכל פרופורציה אפשרית.
תמיד ימי שישי בשבילי הם ימי בדידות שכאלה, עושה דברים עם עצמי חושבת לעצמי קוראת לעצמי שרה לעצמי חושבת מה יהיה איתי מסכימה עם עצמי שאני נהנית מזה, נהנית להרגיש את הבדידות המתוקה הזאת נהנית מזמן האיכות שלי עם עצמי אולי לומדת להכיר את עצמי יותר טוב
וחושבת מחשבות משוטטת בדמיון רוצה לצאת לטיולים ומסעות ולחפש מקומות של לבד כדי להגיע לשם לבד להיות שם לבד ולחלום שם לבד לחשוב שם לבד ולאהוב שם לבד לחזור משם לבד להתגעגע לשם לבד
משהו שבי אוהב את הלבד הזה יש בי צד חולמני כזה כל הזמן אני ממציאה לעצמי סיפורים מדמיינת את עצמי בכל מיני מקומות משוגעים עושה דברים שתמיד חלמתי עליהם
וכשאני קוראת את המחשבה-האחת-הזאת-שלי-שאפילו-כמעט-בלי-נקודות-ופסיקים אני נפעמת ומתרגשת ורוצה לצאת ולהתחיל מיד במסע אבל נזכרת בעובדה שאני תקועה פה בעיר בין המכוניות והבניינים והמפעלים וכל טיפת ירוק שרואים פה זה או בכיכר, סליחה במעגל תנועה או בחצר של בית שגם אז בונים עליה סוכה והירוק נהרס כל שנה
אני שוכחת שאני בעיר וכאן אין מרחבים אינסופיים של דשא ופרחים צהובים ואדומים כאלה של ליפול עליהם ולצחקק בקול ואז לקום לרוץ קצת ולשבת לקרוא רומן לוהט לקול הציפורים המצייצות
ואז לחשוב על האהבה המתוקה שלי על הכאב המתוק שלי והעצבות המתוקה שלי והבדידות המתוקה שלי ולחייך כי אני יודעת שאני חכמה יותר מכל העולם המכני הזה ושבסופו של דבר יהיה לי כל מה שרציתי אי פעם אהבה ורגעים של טירוף מוחלט ותשוקה אינסופית
ואת כל זה יהיה לי פעם כשאגור בבית כפרי קטן מסביבי סוסים ומרחבים אינסופיים של ירוק פורח ומלבב וכל מה שאעשה זה לרוץ כל היום ולצעוק כמה אני מאושרת וכמה אהבה יש לי וכמה תשוקה יש לי ולפעמים גם בדידות מתוקה לפעמים סיפורים והזיות ורגעי טירוף מושלמים בדיוק כמו שדמיינתי אותם במשך כל חיי
ואחרי שארוץ שעות ואצעק ואצחק אפול ארצה מרוב תשישות נמרצת מאושרת וצוחקת ואתה תבוא אליי כאילו ידעת שבדיוק ברגע זה אפול ונעשה אהבה מתוקה במשך שעות ואחר כך נלך לטבול באגם שלנו מלאים תשוקה ולא מפסיקים לאהוב
אז נעלה על הסוסים ונעלם לנו דוהרים באופק לעבר ההרפתקה המטורפת הבאה שלנו
ונאהב עד אינסוף...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
