הבלוג של אילון

כבר עבר הרבה זמן מאז שכתבתי על סרטים. בעבר לא החמצתי אף הזדמנות לכתוב על סרטים שראיתי ובעיקר, לתעד אותם כך שלא אשכח. אלא שחלו שינויים וגם אני קצת איבדתי עניין. כנראה שמערכת היחסים שלי עם הקולנוע נדונה לתקופות. וכך, רשימת הסרטים אותם ראיתי ועליהם לא כתבתי הלכה והתארכה, ועם הזמן שכחתי לצרף אליה כמה וכמה סרטים, ובכללי, הייתי בטוח שאני לא אכתוב יותר עד שנתקלתי ב"חדר המוות". וכמובן, אם אני חוזר לכתוב אחרי תקופה כל כך ארוכה אז או שראיתי סרט ממש טוב שהדליק אותי מחדש על דוחות צפייה, או שראיתי סרט ממש רע ואני מתייחס לכתיבה עליו כעל אזהרה לכל מי ששוקל בדעתו לראות את הסרט. לצערי הרב, "חדר המוות" עונה לאפשרות השנייה.
אחרי שסיימנו לראות אותו, הדיון היחידי שהיה ביני לבין אשתי היה "האם יוצר הפרומו לסרט הוא גאון או לא". היא אמרה שכן, מכיוון שקשה להאמין איך מסרט כל כך גרוע אפשר לייצר פרומו כל כך משכנע. אני אמרתי שהוא ממש לא גאון. שהכי פשוט לאתר דקה סבירה בסרט כולו ולייצר ממנה פרומו. הגאונות, כך אמרתי, היא לדעת לייצר פרומו מתון או לא מסגיר מדי מסרט שמלא בסצינות מרשימות, פיצוצים, פיתולים וכיו"ב. אבל, בסופו של דבר, כל הדיון הזה נועד לכפר על העובדה שבזבזנו שעה וחצי מחיינו ו -  19.90 ש"ח ממיטב כספנו (הזמנּו את הסרט ב – V.O.D Movies) על הסרט הזה.

בפרומו, כאמור, זה נראה טוב. "חדר המוות" הצטייר כמותחן פסיכולוגי שלא ממש שונה מ"קיוב".חבורה של אנשים במסגרת ניסוי פסיכולוגי שעובר טוויסט מעניין. אולי מה שהרס לי את הסרט היה השחקן הראשי: פיטר סטורמייר. היה קשה לי מאוד לקבל אותו בתור ד"ר פיליפס, אחרי שיצא לי לראות אותו בתור ג'ון אברוצי ב"נמלטים". אני יודע שבתור צופה קולנוע נדונתי לא אחת להיתקל בשחקנים שמחליפים דמויות ותפקידים, אבל איכשהו, הוא היה כל כך ג'ון אברוצי שממש היה לי קשה לקבל אותו בתור ד"ר פיליפס. אני חושב שישנן שתי בעיות עיקריות בסרט:

בקיצור ולעניין, "חדר המוות" הוא סרט גרוע ובעיקר מפוספס. המעלה העיקרית שניתן לציין לטובתו היא שלסרט יש עורך פרומו-אים מוצלח ביותר. כל השאר נמוג בים של קשקשת וחוסר סבירות.