רגע, מה?

אז ככה:

מבחן ענק בהיסטוריה בחמישי.

הרכזת קן שלי מתקשרת ומציעה לי לבוא להדריך ילדים ביסודי שבאים מהדרום, לזכרון יעקב, בימים שני- שלישי. יומיים של רגיעה מהרקטות ומהאזעקות. אני גרה במרכז, לא רחוק מתל אביב, אבל אצלי לא הייתה אזעקה אפעם. אני לא יודעת איך זה מרגיש, כשיש אזעקה.

עכשיו, אני לא יודעת אם ללכת או לא. מצד אחד, זאת ההזדמנות האמיתית שלי לעשות משהו חשוב, משהו משמעותי ולא סתם ללחוץ "לייק" לפרסומים של חברים ומשפחה ומהדרום. זה לעשות משהו שהוא יותר מלרחם ולהזדהות עם תושבי הדרום מהספה שלי.

ונמאס לי כבר לא לקחת סיכונים בחיים. ללכת בדרך היבשה, שבה בטוח אצליח אבל אני מפספסת הרבה דברים בדרך. להרבה דברים אני אומרת "לא", וזה סוגר לי דלתות.הרבה דלתות.

מצד שני, להפסיד יומיים לימודים, ולא בטוח שיהיה לי זמן ללמוד שם כמו שצריך. המבחן הזה חשוב.

(אמרתי את זה לרכזת:" שחר, יש לי לימודים" והתשובה:" יש מלחמה.")

אמא לא ממש עזרה, היא רק אמרה ש"את ילדה גדולה ותעשי את ההחלטות שלך בעצמך. ואם זה עולה כסף אני לא משלמת, את משלמת" (כלומר היא ממש ממש לא רוצה שאני אצא) ואגב, זה לא עולה כסף.

אינלי מושג מה בדיוק אני אעשה שם ואיך זה יהיה, בינתיים.

אמרתי לרכזת שאני באה, והיא אמרה שהיא תבדוק אם יש לי מקום ותחזור אליי.

ואם יהיה, לצאת? אני לא יודעת, אבל האמת ששכנעתי את עצמי קצת עם הפוסט הזה.

עכשיו, אני לא מבקשת תגובות בדרך כלל, מאז השנים הראשונות של הבלוג (שחגג 5 שנים בול בחודש שעבר)

אבל בבקשה, ממש מעניין אותי לדעת מה אתם חושבים על כל זה, ואני ממש מקווה שזה יעזור לי.

אז תודה, ושיהיה ערב נעים ושקט.תשמרו על עצמכם!

ירדן.