רגע, מה?

היי!

אז חזרתי (חולה) מפולין לפני שבוע, אבל לא על זה באתי לדבר.

אז חזרתי מפולין לפני שבוע, ומאז, אחרי יומיים שלא יכולתי לקום מהמיטה..אין לי רגע.

כן, אז אני בעקרון מתלוננת על הלחץ בחיי כרגע. איך אני שמחה שירדתי לארבע יחידות מתמטיקה אבל! זה כל כך הרבה יותר קליל עכשיו.

בכל אופן, אני סוטה מהנושא.

אז ככה:

עבודה באנגלית- אני די בטוחה שיש לי בגרות ב-11.4. וזה שאני לא יודעת בוודאות זה קטע מסריח. לא משנה.

תערוכת פולין- זה מסורת בקן שמי שחוזר מפולין אחראי על תערוכת יום השואה בקן. היום יום שלישי. התחלנו לעבוד היום. כל היישוב בא לתערוכה ביום ראשון. מהההההה??? איך מרימים תערוכה כזאת בכל כך קצת זמן? אז בעקרון טוחנים זמן בקן, מביאים את כל הבוגרת שתעעזור.. אבל אם היה לי זמן. אין לי זמן.

מבחן במתמטיקה- יום שלישי. 4 יחידות, יופי טופי אבל *אני ממש צריכה ללמוד*. אין לי זמן ללמוד.

וזהו. וזה הרבה. והיום נלחצתי. וכשאני נלחצת אני מגעילה. הייתי נוראית לאחותי ולכל מי שניסה להתקרב. ולא רציתי לדבר על זה כי אם אני מדברת על זה שאני לא יודעת איך אני אעבור את השבוע הזה, אני מתחילה לבכות. כאילו ממש. ולבכות זה משחרר ויופי טופי והכל, אבל אני לא רוצה. נמאס לי לבכות כבר. ומספיק בכיתי בחיים שלי.

אז זהו. יהיה טוב אני חושבת. זה רק חיים.

ומחר חוזרים ללימודים...כל כך לא בראש שלי. צריכה עוד שבוע חופש. הנה זה מתחיל שוב.