רגע, מה?

לילה.

הרבה פוסטים כתבתי על חברי משכבר הימים, המוות. הפעם, הוא חזר וביקר מורה אהוב, טוב ודומיננטי בבית הספר, כשהוא מותיר אחריו שובל של הרס בדמות תלמידים בוכים על מורם האהוב. ולמרות שלא היה לי קשר אישי לאירוע, הוא השפיע עליי. הוא משפיע עליי. ככה זה כשצריך לספר לחבר על כך שהמורה שלו איננו עוד. בטלפון. הטרגדיה הזאת העלתה לי את זכרונותיי מהימים בהם ביליתי עם המוות. הוא תמיד היה שם, אורב. מסתכל עליי, בודק מה איתי. ואני נאחזת, חזק, בחיים.

(או בחברה של אמא במקרה של ההלוויה. לא משנה.)

בכל אופן. מספיק העליתי למוות את האגו. החיים נעלב. הגיע הזמן להתחנף לחיים קצת.

לא פעם חשבתי למה אני רוצה להמשיך לחיות. לפעמים, לא הייתה לי תשובה. הדרך לחלון הייתה קצרה ורק יצר ההישרדות הטבעי מנע ממני לעשות את הצעד. זה, והמחשבה על אחותי, שתצטרך להמשיך לחיות את חיה בלי המגן שלה, אהובתה. אני.(ואני לא מגזימה).

ועכשיו, יש לי תשובה. היא לא טובה בבאופן מיוחד, אבל היא טובה מספיק.

אני רוצה להמשיך לחיות כי אני רוצה לראות עוד הרבה דברים בחיים שלי. בנוסף, אם כבר קיבלנו חיים, כבר עדיף לבזבז אותם בלחיות. אני אוהבת לחיות. אני נאחזת בחיים חזק, מסתכלת לעבר המוות כל יום.

חשבתי על זה, אין יום אחד בחמש שנים האחרונות שלא חשבתי על אבא שלי. אפילו שאני לא זוכרת אותו.

אני לא מצליחה להשתחרר

מכבלי המוות

שמכריכים אותי

לחשוב על מוות

כל יום

והתרגלתי.

חיים יקרים, שלום רב.

הנדון: אתם

שלום חיים. כאן ירדן כותבת. שלום.

חיים, אני מבקשת שתהיו טובים. אני לא מבקשת שיהיה לי קל בחיים. אני לא מבקשת חיים חסרי אתר וקושי, להפך.אני מבקשת, מינימון של אנשים מתים בקרבתי.

בנוסף, אני רוצה להיות מאושרת. אני לא בן אדם מאושר. יש לי כל כך הרבה דברים אבל אני לא.. אני פשוט לא.

אני רוצה דמות אב נורמלית, בבקשה, אם אפשר לסדר לי את זה. זה יהיה נפלא.

יש לי מקום בלב לדמות כזאת. ואלוהים כמה שאני צריכה אחת.

חיים, תנו לי לראות את כל יופייכם, תנו לי להתלהב מדברים חדשים. תנו לי את הכוח להמשיך ולזכור את האתמול.

הכוח להתמודד עם הכל

לעזור לאלה שצריכים עזרה. חיים, אל תעזבו אותי. יש לכם קטע כזה, לעזוב אנשים צעירים מידי. אני מקווה שזה לא עובר במשפחה אחרת נדפקתי.

חיים, תנו לי לראות את הטוב. לעשות טוב, לקבל טוב בחזרה.

תנו לי ספרים טובים. וגם תוכניות טלוויזיה וסרטים

ממתק

ומזג אוויר נעים.

בתודה,

אני.

(אתם יודעים איפה למצוא אותי)