רגע, מה?

והתברר:

אני לא חזקה מספיק. אני לא חזקה.

בפרץ געגוע הוספתי חברים של אבא מהעבודה לפייסבוק. אחת מהם שלחה הודעה, שאלה מה שלומי. עניתי. ועכשיו אני בוכה. גם בהלוויה וגם בשבעה תמיד הייתי בוכה כשדיברתי עם אנשים מהעבודה שלו.

אני צריכה שתחזיק אותי. אני צריכה שמישהו יחזיק אותי ואני לבד בבית ואני לא מסוגלת ויש לי מבחן מחר ושמישהו יחזיק אותי כי אני נופלת ו

זה הכאב. שדורש שאני ארגיש אותו.

"היית שמחה יותר מידי"

שמישהו יחבק אותי.