רגע, מה?

2001

נכנסתי לחנות עם שני הורי. היא לא הייתה גדולה מידי וגם לא קטנה מידי. נכנסתי והסתכלתי על הקירות רחבי הידיים המלאים במשקפיים מכל הסוגים, הצורות והצבעים. הייתי נרגשת. אני ירדן, אני בת חמש (וחצי!) והיום הגיע לקנות לי את זוג המשקפיים הראשון שלי!

את המדידות אני לא זוכרת. אבל אחרי שנמצאו, והמבוגרים החלו להתעסק בעניינים משעממים לחלוטין כמו כסף, התקרבי לארון שהיה שם מתחת לתצוגת המשקפיים. הרווח בין הדלפק הגבוה לארון היה לא יותר משניין וחצי צעדים שלי. ארונות תמיד רציתי לפתוח, גם כשידעתי שאסור. בשקט, בין הרגליים של ההורים וכולם, פתחתי את הארון ולעיני נגלה נרתיק משקפיים כחול, משובץ בלבן עם ציורים של דובונים. כל כך יפה, חשבתי. סגרתי את הארון לפני שמישהו ישים לב.

המשקפיים שבחרתי היו עגולות כמעט לגמרי, מסגרת דקה וסגולה ממתכת.כל כך שמחתי כשהן באו, לגמרי במתנה, עם הנרתיק בתמונה.

ילדת פרא הייתי ונשארתי

(אני ודוד שלי. אין לי תמונה יותר טובה עם המשקפיים האלה כרגע)

2013

רוב הזמן שלי פנוי, אבל רק לעיתים נדירות אני נמצאת במקום שמאפשר לי בלי מאמץ גדול לעשות איתו משהו נחמד. החנות הקטנה ממוקמת במיקום מצוין, בדיוק באמצע שדרת החנויות במרכז המסחרי ביישוב. את פניי קיבלו בברכה שתי נשים מבוגרות, אבל לא מאוד. אחת מהן, עם שיער בלונדיני צבוע גוונים, משקפיים עגולות ומצחיקות וקול עמוק אך נשי בכל זאת, זכרתי. היא מכרה לי את הראשונות. תמיד זוכרים את הפעם הראשונה.

חייכתי, איך פתאום התברר שהחנות קטנה, צפופה. על שני הקירות מסודרים בצפיפות מאות זוגות של משקפיים, לעיתים שני זוגות באותו מקום.

"תנסי את אלה", היא אמרה לי. ניסיתי ולא אהבתי.

"תנסי את הזוג הזה". היא קונקרטית, לא מנסה להיות נחמדה מידי, אבל היא מבינה מהר מאוד מה מתאים לי ומה אני בערך אוהבת.

"אלה נחמדות", אמרתי לה. שמתי אותם בצד. היא מגישה לי מסגרת בצבע חום בהיר עם מרקם שמזכיר קצת עץ. "וואו, ממש לא.", אני מזועזעת מהפנים שלי עם המשקפיים האלה.

היא מציעה לי עוד כמה זוגות ומהר מאוד אני מתחילה להרגיש כאילו אני אצל אוליבנדרס מהארי פוטר, יצרן השרביטים שהביא להארי המון שרביטים עד שנמצא האחד המתאים. אני אוהבת את הדימוי הזה. אם יש חפץ בעולם שלנו שיכול להיות המקביל לשרביטים, זה משקפיים. הם עוזרים לנו לראות את הקסם, לראות את העולם, להסתדר בו ובלעדיהם סביר להניח שהיינו אבודים. הם האמצעי שלנו להגברת מה שאנחנו רואים ועושים. חוץ מזה, רוב בעלי המשקפיים יסכימו איתי, שברגע שיש התאמה בינך, לזוג, זה ברור. כשמגיע הזוג הנכון, אין ספק. ממש כאילו... המשקפיים בוחרות את המרכיב.

בעוד אני מודדת ומסתכלת ומצלמת כדי שיהיה חוות דעת מהמשפחה והחברים (לא מצאתי את הזוג המתאים. אם הייתי מוצאת לא באמת הייתי צריכה את התמונות), אני אומרת להן, כדרך אגב:"אתן יודעות? קניתי פה את הזוג הראשון שלי."

"ולא היית פה מאז? לא בסדר!" שתיהן אומרות לי. ואני צוחקת קצת ומחייכת כממתיקת סוד. כי אני יודעת איך נראה הארון שם בפינה, מבפנים. וחוץ מזה, קניתי שם גם את השניות.

כרגע אני מרכיבה את הזוג ה...אני חושבת, עשירי או תשיעי של משקפיים מגיל חמש. חלק נשברו בצורה די טרגית ואחרים בצורה די מצחיקה (כמו הפעם ההיא ששברתי את המשקפיים כי עשיתי סלטה על המיטה של ההורים). הפסקנו לקנות בחנות הזו כי מצאנו חנות אחרת עם מבחר גדול יותר ובעלים נהדר, אבל זה סיפור אחר, שיסופר בפעם אחרת. לילה טוב.

ירדן