רגע, מה?

היום קדחתי חור בקיר בפעם הראשונה בחיי. עם מקדחה. היה יום עבודה בקן לקראת הפורימון והייתי עם רכז הקן ועוד מישהו והם קדחו חורים בקיר, ראיתי את ההזדמנות וניצלתי אותה.

יש כל מיני דברים "גבריים" שאני צריכה ללמוד ואין מי שילמד אותי. להשתמש במקדחה זה רק קצה הקרחון. לימדתי קצת את עצמי, דפקתי מסמרים לקיר כמה פעמים, החלפתי כמה נורות והייתי בחוג אלקטרוניקה ביסודי אז אני יודעת טיפה על מעגלים חשמליים ויצא לי להלחים כל מיני שטויות. אבל אף פעם לא הבנתי את הקטע של מקדחה. כלומר, למה לא לדפוק מסמר לקיר וזהו? (משערת שחור עם מקדחה ואז עם הדיבל בפנים יוצא יותר חזק או יציב או משהו כזה)

אז המקדחה. אין לי מילים להסביר לכם איזה רגע מכונן בחיי זה היה.אני יודעת, זה טיפשי, ולמרות שאין לי כוח פיזי בידיים אני אוהבת ללמוד את כל הדברים האלה.

אבא שלי היה מתקן הכל. הוא היה הנדסאי והוא תמיד המציא פתרונות יצירתיים לדברים. נגיד, הייתה לנו מנורה במטבח שהמגעים של המתג שלה לא היו טובים אז הוא לקח מתג רגיל של קיר וחיבר את זה למנורה בקונסטרוקציה מוזרה שכוללת איזולירבנד ומי יודע מה עוד. או פעם אחת שהוא ישב שעה והלחים צמיד שלי שנשבר. הוא היה פותח סתימות באמבטיה ומתקן מנעולים (ניסה, לפחות). הוא תיכנן איך יראה המטבח שלנו בעצמו, יש לי את השרטוטים של זה איפשהו. כשהייתי קטנה (ממש קטנה. בכיתה א' או בגן) ההורים שלי לקחו אותי לדבר עם אישה דתייה. רק שנים אחר כך הבנתי שהיא הייתה פסיכולוגית. אמרתי לה פעם שאבא שלי יודע לתקן הכל, ולפני כמה שנים אני ואמא שלי דיברנו על זה ואמא אמרה שהיא סיפרה להם את זה, שזה בעצם אומר שאני תוהה למה אבא לא יכול לתקן אותי. (בהקשר לשיתוק מוחין וכל זה.) אני לא יודעת אם אז זאת הייתה הכוונה שלי אז אבל הלוואי שאבא היה פה לתקן משהו. עצם היותו פה הייתה מתקנת אותי קצת.

 אני רוצה ללמוד את כל הדברים האלה שלא לומדים בבית ספר וגם לא מלמדים בנות כי הן "בנות". גאד, אני רוצה לדעת איך להחליף גלגל בעצמי. או לתלות דברים. או להבין מה עושים עם כל המיליון כלים שאבא שלי השאיר לנו. יש לי כל כך הרבה בבית, רק תגידו. מיליון מפתחות ברגים וספריי שמן וסיליקון ופטישים ועוד מלא דברים שאני לא יודעת מה הם עושים בכלל, מחכים לו בתוך ארון עם מגירות שיחזור ויפעיל אותם ויראה לי את הקסם, הקסם בלקחת דבר מקולקל ולתקן אותו, או להתעסק עם דברים ולראות מה יש בהם מבפנים.אני פה, ואני מספיק מוכשרת כדי להבין איך עושים את כל הדברים האלה ולהפעיל אותם שוב אבל אין מי שיראה לי בסבלנות כמו שלו, לא באמת. זה הכי חסר לי, אני חושבת. האדם הזה שקרוב אליי שיכול להסביר לי את כל הדברים האלה. ותמיד, במחשבה שלי, זה יהיה הוא.