רגע, מה?

הקיץ הופך לסתיו שהופך לחורף שהופך לאביב ולקיץ שוב. ילדים מסיימים את בית הספר היסודי ולא חוזרים אליו שוב. מציאות החיים היא תחנות- תחנות, ודבר לא נשאר אותו דבר לנצח.

גופי הפך מגוף של ילדה לנערה ואישה. הקיץ הטוב בחיי נגמר כבר מזמן ולאט מתחיל שחר של קיץ חדש שאי אפשר לדעת מה יביא איתו. הכל משתנה ולעיתים בכאב עצום אנחנו נפרדים, מנסים לקבל את זה שהמקום הנוח שלנו לא יהיה עוד ואולי כל השינויים האלה הם בעצם לטובה, אבל זה לא אומר שמשלימים עם השינוי הזה לגמרי.

אני בתחנה מעניינת בחיים שלי, תחנה של אמצע, בין לבין. בין ילדות לבגרות, בין החממה המגוננת שמספק לי הבית והתיכון אל הקרסוליים של...הלא נודע בעצם. מסתכלת סביבי ומנסה להעריך בפעם הראשונה את הדרך שעברתי עד שהגעתי לכאן. את כל הדברים שלאט לאט נהפכים להיות האחרונים: השיעורים האחרונים של פיתוח קול כי מי יודע היכן אהיה שנה הבאה, שיעור תנ"ך אחרון (לא אתגעגע), מבחן אחרון בזה ובגרות אחרונה שם, הכל מסתיים והעונות מתחלפות ואנשים מתים והולכים ובאים חדשים כמו הגלים על שפת הים. קצת מרגיש לי כמו לעמוד דוממת באמצעה של סופת טורנדו ענקית, הכל מסתובב, משתנה, מתחלף (לעיתים לטובה), בעוד אני עומדת ומסתכלת על הכל במבט עצוב, על כל הדברים שהיו ולא ישובו, בחשש על כל הדברים שבאים אליי הישר מהלא נודע.

דבר אינו נשאר קבוע לנצח. לא שלטון ולא אדם, לא מבנה ולא תרבות, רק הטבע במחזוריותו המהפנטת.

קיץ, שהופך לסתיו, שהופך לחורף, ואביב, וקיץ חדש.

יקירי, אנחנו כולנו נמצאים בתחנה של בין לבין. האתר הזה, שיקר לכולנו עומד בפני שינוי או סגירה ואותי אישית זה מפחיד. שש וחצי שנים שאני פה, אבל זה לא משנה כמה זמן, לא באמת. לעולם לא חשבתי שישראבלוג ישאר לנצח, לא חשבתי על זה אף פעם. אבל איפשהו, באחורי הראש, ידעתי שתמיד אכתוב פה ולא משנה בת כמה אהיה. אני זה הבלוג והבלוג זה אני. עכשיו, כששינויים סובבים את כולי, זה נראה לי כל כך ברור שהמקום הזה ישתנה. אין דבר שלא משתנה. האחריות שלנו בתור קהילה היא לגרום שהשינוי הזה יהיה לטובתנו. הלוואי והיה לי את הידע הטכני לעזור, אבל חוץ מלכתוב שורת פתיחה ב- HTML אני לא יודעת כלום. אני כאן כדי לספק את המורל, כדי להגיד שבמקום להלחם על להשאיר את המקום כמו שהוא ולגרום לסגירתו, או להיות עצובים בגלל השינוי, נקבל אותו באהבה, ומקריאת התגובות על הפוסט של מריאט אני מרגישה הרבה יותר טוב- יש אנשים מוכשרים מנסים להציל את המקום הנהדר הזה.

אני מאמינה בשינוי,

ירדן