רגע, מה?

יש לו דרך עם נשים. משהו בהליכה ובחיוך הכובש שגורם לנשים לעקוב אחריו במבטיהן ולהישאר פעורות פה. כמה שהוא אוהב את המבטים הנזרקים לעברו. נשים ההולכות לצד גברים אפרוריים רוצות אותו, והוא נותן. יש מספיק לכולן! ואנחנו כמו הפתיות שהננו, סולחות לו על הכל. רק הדקה, השנייה, המבט הזה באמצע המסדרון או בחדר או בתור לקופה בסופר שווה את הכל. הוא יודע איך לגרום לנו להרגיש יחידות סגולה, מיוחדות במינן, ולזמן הקצוב הזה הוא באמת אך ורק שלנו. שלי. אז ברור לנו שעוד רגע והוא יהיה בידיי אחרת ויתן לה את כל תשומת לבו, המיוחדת. הקנאה בוערת מבפנים כשאנחנו, אני, רואה אותו יוצא מחדרה של אחרת והיא מבעד לדלת מנופפת לו לשלום. אנחנו יודעות, אבל כשהוא בא אלינו, אי אפשר שלא להרגיש נמסה מבפנים ודגדוג קטן כשהוא מושיט את ידו לעבר פני ומסיט את שערי אל מאחורי האוזן. לפעמים הוא אומר שהוא אוהב, וזה בא בטון כזה שאנחנו מאמינות אפילו שברור לנו שאנחנו לא היחידות. יש כאלו שאפילו מאמינות שהן האחת, האחת שתגרום לו לשבת במקום ולא ללכת יותר. אבל כל אחת כזו היא.. אחת מתוך רבות. ואם הוא אי פעם חיפש את האחת, סביר להניח שהיא לא נמצאת בעיר הזאת כי בעיר הזאת הוא היה כבר עם כולן. תוך כדי שהוא נותן לי נשיקת פרידה וחוזר לענייניו, אני חושבת שאולי הגיע הזמן להמשיך הלאה מהדבר הזה. כשהוא לוחש לי באוזן שנייה אחר כך "נתראה..." אני יודעת שאין לי את האומץ, את הכוח, לעזוב. הוא טוב בלקרוא אותנו, כמו ליידי אדלר של שרלוק הולמס הוא יודע מה אנחנו אוהבות ולא מהסס להשתמש בזה כדי לפתות אותנו אליו ולהשאיר אותנו אצלו כשהוא מצליח. כמה שהוא נהנה מתשומת הלב הזאת, זה החיים, רבותיי! ואולי כדי לגרום להכל להיות הגיוני, לתת לנו טיפה של משמעות, אנחנו מסתכלות אחת לשנייה בעיניים ואומרות שכן, הוא לא יכול בלעדינו, אנחנו חייו. אין הוא בלעדינו, כמו שאין בריון בלי קורבן וההפך. נוצרות כל שנייה שהוא איתנו ותוהות מה עושה כשהוא לא. הוא היה עם כולן ובכל מעמד. הוא לעולם לא יפגע בנו, רק ישחק בנו כמו בחוט רקמה ואת הנפש שלנו יעצב ויתמרן כמו שהוא רוצה, מה שטוב בשבילו. יש כאלו שהוא נפגש למטרה מסויימת, יש את עדי שאיתה הולך לסרטים ואת אפרת למוזאונים ואת גיל, שהיא בעצם פסיכולוגית והוא מצליח להגיע איתה לדיונים מעניינים והוא כל כך נהנה לראות איך היא נפתחת בפניו כשהוא צודק והיא טועה, מתמסרת למגעו ומזמינה אותו פנימה, לוחשת לו שהחוכמה שלו זה הדבר הכי סקסי שהיא ראתה.

לעיתים נדירות הוא מסיים את יומו במיטה לבד, מקשיב לקולות המכוניות הנוסעות הלוך ושוב. לא, סוף הסיפור לא יהיה על האיש שיש לו הכל אבל אין לו כלום. האמת היא שכשהוא מקשיב לרעשים מבחוץ או לדפיקות הלב, הוא מעביר במחשבותיו, בין השאר, את כל הנשים שפגש היום ונפלו לרגליו, חיוך קטן עולה על שפתיו והוא מסתובב ונרדם.

אבל אני? אני כותבת עליו בלילות ועכשיו כבר נמאס לי, די! אני מכירה את כל הטריקים, את כל מניפולציות הרגשיות, את כל האינטונציות המיוחדות בקול שלו שגורמות לאישה לחשוב שאין עוד גבר כזה. והחלטתי שבא הזמן, כבר מזמן בא הזמן, ואמרתי לו שלא יחזור אליי יותר. רק.. לפני שאתה הולך, תבוא לתת לי נשיקת פרידה אחת אחרונה...אוקיי?

מוקדש באהבה ענקית ובלתי מעורערת לכל הגברים שפגעו ויפגעו בי בחיי.

מוגש כשירות לכל הגברים הטובים שיחבקו ויעזו להישאר.

לילה טוב,

ירדן