רגע, מה?

תמיד במאחורה של הראש.

בגיל 7. למה אני? למה אני צריכה להתמודד עם שיתוק מוחין, למה אני צריכה לעשות פיזיותרפיה, למה אני צריכה שישימו לי מכשירים ניסיוניים על היד שעושים לי נמלים. למה אני?

והכל השתנה והשאלה נשארה.

למה אני לחוצה מהלימודים, ולמה אני לא מסוגלת לחיות בלי מצפון נקי, ולמה אני, למה אני הולכת לפסיכולוג ולמה דווקא אני. ולמה אני לא יכולה לחייך בלי לחשוב על מיליון דברים אחרים, ולמה, עד לפני שנתיים בערך, לא הייתי מסוגלת להשתחרר.

ולמה מכל האבות בעולם, דווקא שלי?

למה אני?

וזה נשאר וזה רודף.

למה אני מכל הבנות בעולם, מה יש בי? למה אני ולא היא? למה אני, כשהביטחון שלי על הרצפה וזה ברור כל כך, למה אני כשאני לא הכי יפה, ולא הכי מושכת, ולא הכי כלום. למה?

זה לא שאני לא מאמינה שקיים אדם בעולם הזה שיכול לענות תשובות מצוינות על כל השאלות האחרונות. הוא קיים, הוא שם, איפשהו, והחיים שלנו עוד יצטלבו וזה בטוח. אולי הוא כאן לידי עכשיו. אבל ספציפית, אתה.. למה אני?

למה אני? כי אני פאקינג מיוחדת, זה למה. כי אני מוכשרת, ואולי לא הכי- אבל אני יפה, ואני מיוחדת ולא אכפת לי עד כמה ילדותי וטיפשעשרה זה נשמע. כי דמאט,

בחורה יתומה וחכמה שיש לה שיתוק מוחין מוטורי קל שכולם מסביבה מודעים לאינטילגנציה שלה והיא יודעת שהם מודעים, קצת שרוטה נפשית, אוהבת מדע בדיוני ובכיף תלך איתך למשחק כדורגל.

איפה תשמעו עוד על דבר כזה?!

בשום מקום. למה? כי אלה הקלפים שהביא לי העולם. והם שלי. והם טובים. הם כל כך טובים שאם הייתי יודעת לשחק פוקר בטוח הייתי מנצחת איתם!

פיצול אישיות

זין על זה

ירדן