רגע, מה?

זה הולך להיות עדכון (די ארוך, אני מודה) על סוף השבוע האחרון, שלא קרה בו יותר מידי מבחינת התפתחות בחיים שלי אבל הוא היה כיפי במיוחד.

זה התחיל ביום חמישי כשהייתי צריכה להגיע לתל אביב בערב (כי עבדתי ביום שישי בבית הקפה) והיה לי שיעור פיתוח קול שבגללו פיספסתי את האוטובוס אז המורה שלי לפיתוח קול נסעה במקרה לאזור. במשך כל הנסיעה מהיישוב שלי עד לתל אביב דיברנו על מוזיקה וטקסטים ועל זה שבתנך כרמים הם מטאפורה לנשים ושועלים לגברים מה שגרם לי להסתכל באור שונה לחלוטין על "עד מחר" של אביתר בנאי:" יש פרצה בגדר, בין הגפנים בין ענבי הכרם, שועלים מחבלים, מייללים, נעלמים.." זאת הייתה שיחה ממש נהדרת והמורה שלי יודעת המון ואני אוהבת שיש בחיים שלי אנשים שאפשר ללמוד מהם.

ביום שיש עבדתי והייתה משמרת ממש ממש נפלאה. אני חושבת שזה בגלל שלי לא היה ממש לחץ אטומי בעבודה וגם בגלל שהמנהלת- בעלים של המקום במיאמי, אז היינו רק העובדים והאחראי משמרת שהוא באמת, אחד האנשים שאני הכי אוהבת בעולם כי הוא נחמד בטירוף ומוזר כזה וקצת נוירוטי ומדבר לעצמו לפעמים. והיה את ההוא שבימים הוא מלצר ובלילות הוא דראג קווין והוא גם, ממש ממש נחמד, ואת המלצר החתיך- אך- טיפה- טמבל שמתחיל איתי בקטע לא ברור אפילו שהוא גדול ממני באיזה חמש שנים לפחות. והיה את רז הברמן שדואג לי למים כל הזמן ואת גל שהוא גם די מקסים ודי מוזר בעצמו וכן, אני פשוט ממש אוהבת את כל האנשים האלה אז היה לי נפלא.

חזרתי הביתה, כלומר, לדירה של אחותי אי שם בדרום תל אביב. שזה מצחיק, כי הייתי שם מחמישי בערב עד ראשון בצהריים ואחותי בכלל הייתה באילת רוב הזמן. שותפה שלה, איילת, אמרה שזה נפלא שאני מרגישה מספיק בנוח כדי להתארח גם כשאחותי לא שם. אבל אני באמת מרגישה רצויה, שזו הרגשה שאני מאוד אסירת תודה עליה ואני יודעת שיש אנשים שמעבירים חיים שלמים בלי להרגיש אותה. בבית למדתי קצת לבגרות באזרחות שיש לי מחר, ואז עשינו ארוחת שישי אני, איילת ובר, שהוא בעצם ידיד טוב של אחותי אבל גם הוא התחבר לאווירה ולאנשים שיש בדירה אז זה בהחלט היה הרכב משונה, שלושתנו, אבל לא היה מוזר בכלל. בר הוא קונדיטור מתחיל אז הוא הכין לנו מאפינס מייפל שפשוט..אהההה אלוהים. השלמות קיימת.

ביום שבת לא עבדתי כי בגרות באזרחות אז למדתי ואז איילת ששאלה אותי אם בא לי לעשות איתה תרגילי כושר, מין אימון שכזה שאחותי עשתה להם (נהייתה קצת פריקית, אחותי. היא עושה קרוספיט וזה נהיה רוב חייה.) אז אמרתי שכן ו..אני תפוסה. כלכך תפוסה. כואב לי כל הגוף. אבל זאת רק ההתחלה אז אני אשתפר, מקווה. שבת עברה בנעימים, למדתי לבגרות תוך כדי הסחות דעת מטרידות מצד השכנים (נו באמת, כמה כבר אפשר לדבר בסקייפ בפול ווליום? כמה אפשר לעשות תרגילי פיתוח קול על אורגן? למה חתולים מזדיינים כלכך הרבה?!) ואז הגיע הערב. שאם אתם בחברה הנכונה, אתם בוודאי יודעים שהיה חג האירוויזיון. אז השותף של אחותי, ארז, שהוא לחלוטין מתברג להגדרה של אנשים שאני ממש אוהבת כי הם חכמים ומעניינים, והוא גם הומו וגם הזמין מלא אנשים לדירה לראות את האירוויזיון. וכאן מגיע הקטע של ההשראה. זה היה בערך ככה (לקרוא משמאל לימין כי..טוב, כי זאת הפעם הראשונה שאני עושה דבר כזה ולא חשבתי מספיק טוב):

השראה מאפמינונדס האדירה שאני לא מכירה אבל לגמרי חרשתי לה על הבלוג בשבת.

ובנוסף כמובן:

בא להגיד, היינו משהו כמו 20 איש, אני הייתי הסטרייטית היחידה כנראה. נשבעת.

מתברר שהאירוויזיון ממש חשוב לכמה גייז תל אביבים. אה, וכמובן ההשראה מפפילון, איך לא.

היה ממש ממש כיף.

בחיים לא חשבתי שאראה את האירוויזיון מההתחלה עד הסוף. אבל היה שווה את זה כלכך. וכן, זכתה הבחורה עם הזקן מאוסטריה שהיא בכלל דמות דראג וזה לגיטימי לדעתי, היא מהממת וזה ניצחון על הבורות. מה שכן, ממש אהבתי את צרפת והם סיימו עם 2 נקודות. וגם את שוויץ אהבתי והם גם לא הגיעו למקום מי יודע מה וחבל.

זהו, אני חושבת. מחר בגרות באזרחות, יש לי תחושה טובה ואני מקווה שיהיה בסדר.

ירדן