רגע, מה?

מאיפה להתחיל.

אז עברו הרבה דברים בשבועיים האחרונים. או השבוע האחרון? מאז שכתבתי פה.

סיימתי ללמוד. בהצטיינות יתרה. לא שזה באמת מגיע לי, לא באמת השקעתי, לא חרשתי, עשיתי את כל הדברים שאני אוהבת ובכל זאת, ממוצע 95.1 במחצית השנייה, שזה רק מראה לי שהכל אפשרי. וקיבלתי מין אות הוקרה, חתיכת זכוכית עם השם שלי חרוט עלייה וסמל בית ספר ו"אות הוקרה על הצטיינות יתרה". וואטאבר. 

קניתי שמלה לנשף. היא קצת מזכירה שמלה של אלה, אבל בשחור. אני אלת השחור. מתאים לי דווקא.

בעיקרון, טוב לי. אני אצל אחותי עכשיו, היינו בצהריים במלחמת מים והיה די נפלא אפילו שהיה חם וצפוף והמים היו חמים מרוב אנשים. הלכתי הביתה רטובה כולי עם רובה מים תלוי לי מהכתף, וזכיתי לכמה מבטים תוהים. זה היה נחמד.

מזה הרבה מאוד זמן אני לא מחכה לכלום, זה יימשך ככה עד החודש הבא. אני לא מצפה לכלום, אז אני מנסה למלא את ימיי. מחר אולי אלך לים עם שותפה של אחותי.

אז מהשעמום, התחלתי לצייר. לצייר זאת לא המילה, זה יותר להתעסק באומנות אבל זה נשמע קצת פלצני- התחלתי לעשות מין מסגרת צבע לדלת של החדר שלי. אני צובעת בערך 7 ס"מ מהשוליים של הדלת פנימה בכחול, מעורבב עם קצת סגול וורוד וצהוב, ואז אני צובעת עם הסטנסילים שאני מכינה בעצמי צורות בלבן. יש לי קצת פרחים ופרפרים ועכשיו הכנתי סטנסיל מהמם של הזאב של סטארק ממשחקי הכס. אעלה תמונות כשאסיים.

בכלל, אני לא אוהבת לעשות דברים על נייר או על קנבס.. אני אוהבת קירות. ודלתות. ובדים.  על הקיר שלי יש דברים שעשיתי, גם סטנסילים, ועכשיו הדלת והייתה איזו חולצה שזרקתי בגלל ניסוי לא מוצלח עם צבע.

די בודד לי, אם להיות כנה. זה לא בדידות פיזית, הייתי בחברת אנשים בשבוע האחרון.. הייתי ביום כיף עם החברות, והיינו ביחד גם במסיבת סיום, והן מדהימות. אני רק חושבת על זה שהחברה הכי טובה שלי מתגייסת עוד פחות משבוע וזה עושה לי עצוב וזה לא נקלט בכלל ואני בטח ארגיש בחיסרון שלה. גם ישבתי לארוחת שישי עם הדירה והיה מצחיק כמו תמיד. אבל זאת בדידות כזאת שאין לי אף אחד. אז יש כאלו שיוצאות לדייט עם בחור חדש כל יום ואני פשוט עוזבת את זה בפינה, מנסה להתעלם מהעובדה הזאת, או שאני מטביעה את עצמי בתחליפים כאלה של זוגיות עם אנשים שלעולם לא יהיו איתי. זה יכול להיות חיבוק ארוך ארוך עם מישהו מהמגמה, ועד לקשר ארוך ולא ברור של חם וקר. אני תמיד מוצאת את התחליפים האלה. אבל זה לא אמיתי. ואני לבד.

שיחה משעשעת עם ידיד תפוס (היה ביננו משהו פעם. לא עבד. נשארנו חברים טובים):

הוא: "עוד תמצאי מישהו מושלם"

אני:"תשמע, זה לא שאני מחפשת יותר מידי. כלומר, אני לא נמצאת במקומות חדשים הרבה, ואני לא פושת הרבה אנשים חדשים. ותכלס, גם אם כן, הם מבוגרים מידי או צעירים מידי. או גייז."

הוא:"זה בסדר. זה לא שאת צדה גברים"

אני:"חה. לא בטוחה שאני אפילו יודעת איך"

הוא: איך? לאט ועם חנית"

אני:" חניתות זה מגניב!"

הוא צחק.

"מסוג המשפטים שגורמים לגברים מהסוג שאני רוצה לחבב אותי. ואתה רואה מה זה?! מתבזבזים עליך!"

"מקסימה"

"לא, אתה"

אז זהו, אין יותר מידי חדש. קצת הכרחתי את עצמי לכתוב כי אני יודעת שזה תמיד עושה לי טוב גם אם אין ממש על מה.

שיהיה שבוע טוב לכולנו.

ירדן.