רגע, מה?

היי,

הצירוף מקרים הוא כזה: לפני שהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה, הייתי עסוקה בלנסות לצפות בפרק החדש של דוקטור הו באתר של צפייה ישירה. התייאשתי ובאתי לכתוב פה כי הוידיאו הדפוק לא נטען. אז אחכה ליום שני כזה, גם מוציאים לזה תרגום.תכננתי לכתוב פוסט רגיל אבל אני ראיתי שזה הנושא החם, אז יופי.

הנה מה שאני חושבת בנושא:

יש סרטים/ תוכניות שאי אפשר לראות בטלוויזיה בארץ או לקנות עם תרגום. (לדוגמה, דוקטור הו. העונה החדשה. ולא הישנות שמשודרות בערוץ 26 פעם במיליון) ולכן, אי אפשר להאשים אף אחד שמשתמש באתרים האלה, ממש לא.

רד בוקס ונטפליקס אין פה, שזה ממש ממש חבל. לראות סרטים במחשב זה הרבה פחות כיף מלראות אותם בטלוויזיה. בקיץ האחרון הייתי בארה"ב ולדודים שלי יש שם פלזמה שמחוברת יש לנטפליקס, ואפשר להזמין סרטים מנטפליקס ולראות ישר בטלוויזיה.

יש את זה בארץ? לא. לפני שזיר"ה הולכים לבית משפט הם צריכים לחשוב ולתת אלטרנטיבות נוחות לאתרי צפייה ישירה, ולהתייחס לגולשים באינטרנט כמו צרכנים.

בנוסף לכך, אם תעשיית הקולנוע, הסדרות והמוזיקה לא הייתה רווחית, *לא הייתה* תעשייה כזאת, ומוזיקה וקולנוע וכל זה היו נעשים באופן מצומצם יותר על ידי אנשים שמונעים מרצון אמיתי ליצור, ולא מאנשים שמונעים על ידי תאבת בצע. חוץ מזה, זה ידוע שעושים מוזיקה מהופעות, ולא מדיסקים. אני חושבת שתעשיית המוזיקה והסרטים תמיד תמצא את הדרך להתקיים. אנשים הם לא רובוטים, והיצירה נותנת משמעות לחיים.זה לא משנה כמה הורדות באינטרנט יהיו, תמיד יהיו האנשים שמסוגלים לחיות ממה שהם אוהבים. בגלל זה יש הופעות, בתי קולנוע וסדרות בטלוויזיה.(כי בכל זאת צריך כסף)

אני רוצה להפנות את תשומת הלב לכך שיש מי שמצא דרך להתפרנס מהורדות באינטרנט: המפרסמים. (פאקינג טרוויאן. תמות.)

כן, כל פעם שעולה חלון קופץ, מישהו, אי שם בעולם מקבל כסף. ואני אומרת: תעשייה יקרה, זיר"ה יקרה וכל החארות: תעשו חוקים שכל הכסף הזה יבוא אל אלה שצריכים לקבל אותו.

עוד משהו, כמעט אחרון:

אני רוצה להבהיר: כשאני מתעניינת במוזיקה מסוימת, זה מה שאני עושה:

א. הולכת לערוץ של האמן ביוטיוב

ב.אוהבת? מצוין. הולכת, מורידה אלבום.

ג. שמה אלבום באייפוד. שומעת כמה זמן. (חודש? חצי שנה? שבועיים?)

ד. האלבום שווה? מצוין.

ה. הולכת וקונה את הפאקינג אלבום. (בדרך כלל בחנות יד שנייה, האוזן השלישית מול דיזינגוף סנטר למשל או בדיסק סנטר שלפעמים יש 3 במאה וכאלה)

האמת שזה גם עניין של איכות השמע. ממש מפריע לי רעשי רקע וכל מיני כאלה. כשאני קונה דיסק אני יודעת שזו האיכות הכי טובה שאני יכולה לקבל, בלי לפחד משירים חתוכים/ שירים לא נכונים.

והדבר הכי חשוב לדעתי בנושא:

האנשים האלה, מזירה וסופ"א וכל זה פוגעים באינטרנט. פוגעים בעקרון הכי חשוב של האינטרנט- החופשיות. אני לא חושבת שזה יהיה מוגזם להגיד שהאינטרנט שינה את העולם. הוא רחבת המשחקים הכי גדולה ביקום, חסר חוקים כמעט.ואנחנו, בתור משתמשי האינטרנט צריכים לוודא שתמיד, לא משנה מה, האינטרנט ישאר ככה. אני חושבת שאם יהיו הגבלות על האינטרנט (ואני לא מדברת כרגע על מדינות דיקטטוריות שזה קורה בהן כבר עכשיו) זה יפתח תיבת פנדורה, זה לא ייפסק. יש פה גבול דק מאוד מאוד, שגם לי קשה לשים אותו, והשאלה היא כזאת: עד איפה האינטרנט יכול להיות חופשי? כלומר: כשאנחנו חושבים על הורדת מוזיקה באינטרנט אנחנו חושבים "נו טוב", אבל אני חושבת שאולי (ואולי לא? אני סותרת את עצמי מאוד) צריך לשים לב למקרים קיצוניים, כמו איומים, בריונות, עיסוק לא חוקי בכספים ופורנו ילדים.

אולי, בעצם, זה העניין? אולי, במקום להתעסק בדברים כמו תעשייה שגם ככה מגלגלת מיליונים, המשטרה וזיר"ה (או יותר נכון, ארגונים ברוח זיר"ה) צריכים להתעסק בדברים הנוראיים האלה קודם? יש כל כך הרבה דברים רעים פרוצים באינטרנט, גרועים כל כך והרבה יותר מאיזה ילד מסכן שרוצה לראות איזה סרט. ואולי, גם הדברים הנוראיים צריכים להישאר. אני יודעת ששיניתי את דעתי פה פעמיים אבל זאת שאלה מסובכת מאוד. אבל, אם דברים יהיו אסורים באינטרנט, ותהיה אכיפה, זה יהיה כמו משטר, רק באינטרנט. אני חושבת שאם כך יהיה זה יהיה גרוע יותר, כי יתפתח מעין "שוק שחור" באינטרנט, ואולי זה יהיה דבר יותר גרוע מהמצב הקיים.

לא יודעת, סיבכתי את עצמי.

אשמח לדעתכם בנושא, באמת.

ירדן.

אני בתקופה קריטית בחיים שלי

אני צריכה דמות אב

יש לי מקום בנשמה לדמות אב

אין לי דמות אב

זה מבאס אותי. חושבת שוב על מה היה אם.. אבא היה פה. גדלתי בלעדיו. אין לי מספיק מידע וזיכרון כדי לחזות מה הוא היה אומר. 

לילה טוב. 

לילה.

הרבה פוסטים כתבתי על חברי משכבר הימים, המוות. הפעם, הוא חזר וביקר מורה אהוב, טוב ודומיננטי בבית הספר, כשהוא מותיר אחריו שובל של הרס בדמות תלמידים בוכים על מורם האהוב. ולמרות שלא היה לי קשר אישי לאירוע, הוא השפיע עליי. הוא משפיע עליי. ככה זה כשצריך לספר לחבר על כך שהמורה שלו איננו עוד. בטלפון. הטרגדיה הזאת העלתה לי את זכרונותיי מהימים בהם ביליתי עם המוות. הוא תמיד היה שם, אורב. מסתכל עליי, בודק מה איתי. ואני נאחזת, חזק, בחיים.

(או בחברה של אמא במקרה של ההלוויה. לא משנה.)

בכל אופן. מספיק העליתי למוות את האגו. החיים נעלב. הגיע הזמן להתחנף לחיים קצת.

לא פעם חשבתי למה אני רוצה להמשיך לחיות. לפעמים, לא הייתה לי תשובה. הדרך לחלון הייתה קצרה ורק יצר ההישרדות הטבעי מנע ממני לעשות את הצעד. זה, והמחשבה על אחותי, שתצטרך להמשיך לחיות את חיה בלי המגן שלה, אהובתה. אני.(ואני לא מגזימה).

ועכשיו, יש לי תשובה. היא לא טובה בבאופן מיוחד, אבל היא טובה מספיק.

אני רוצה להמשיך לחיות כי אני רוצה לראות עוד הרבה דברים בחיים שלי. בנוסף, אם כבר קיבלנו חיים, כבר עדיף לבזבז אותם בלחיות. אני אוהבת לחיות. אני נאחזת בחיים חזק, מסתכלת לעבר המוות כל יום.

חשבתי על זה, אין יום אחד בחמש שנים האחרונות שלא חשבתי על אבא שלי. אפילו שאני לא זוכרת אותו.

אני לא מצליחה להשתחרר

מכבלי המוות

שמכריכים אותי

לחשוב על מוות

כל יום

והתרגלתי.

חיים יקרים, שלום רב.

הנדון: אתם

שלום חיים. כאן ירדן כותבת. שלום.

חיים, אני מבקשת שתהיו טובים. אני לא מבקשת שיהיה לי קל בחיים. אני לא מבקשת חיים חסרי אתר וקושי, להפך.אני מבקשת, מינימון של אנשים מתים בקרבתי.

בנוסף, אני רוצה להיות מאושרת. אני לא בן אדם מאושר. יש לי כל כך הרבה דברים אבל אני לא.. אני פשוט לא.

אני רוצה דמות אב נורמלית, בבקשה, אם אפשר לסדר לי את זה. זה יהיה נפלא.

יש לי מקום בלב לדמות כזאת. ואלוהים כמה שאני צריכה אחת.

חיים, תנו לי לראות את כל יופייכם, תנו לי להתלהב מדברים חדשים. תנו לי את הכוח להמשיך ולזכור את האתמול.

הכוח להתמודד עם הכל

לעזור לאלה שצריכים עזרה. חיים, אל תעזבו אותי. יש לכם קטע כזה, לעזוב אנשים צעירים מידי. אני מקווה שזה לא עובר במשפחה אחרת נדפקתי.

חיים, תנו לי לראות את הטוב. לעשות טוב, לקבל טוב בחזרה.

תנו לי ספרים טובים. וגם תוכניות טלוויזיה וסרטים

ממתק

ומזג אוויר נעים.

בתודה,

אני.

(אתם יודעים איפה למצוא אותי)