רגע, מה?

אני לא יודעת מה קורה לי, זה פוסט רביעי בשבוע בערך. כנראה שיש הרבה שעמום בחיי.

אוקיי, הגעתי למסקנה:

אבטיח זה טעים.

האמא הסופר מאגניבה שלי הביאה לי אבטיח בשירות עד המחשב. יאמ^^

אה! היום עשיתי מלחמת מים,והיה ממש כיף, ואז שארתי עם עוד שניים והלכנו לממטרות בביצפר שפעלו^^

אבל תכלס זה יום כה באסה כי המצוינות נגמרה להשנה:(

אבל חפיף, יש שנה הבאה:)

טוב,שאלון:

1. כמה פעמים ביום/שבוע את צוחקת? מממ, נראה לי שהרבה. אבל אני גם עצובה די הרבה בשבוע, ככה שזה די מתאזן.

2. מה גורם לך לצחוק הכי הרבה?

שטויות שאנשים עושים/אומרים. לפעמים אני צוחקת בלי סיבה ראת לעין, פשוט שהמוח שלי עובד שעות נוספות כשאני רואה או קוראת משהו.אז הכל נהיה מצחיק. אפילו כיסא.

3. אי פעם צחקת ולא יכלת להפסיק?

כן, ברור^^ אבל אני לא זוכרת ממה...

4. לכולם יש צחוק שונה, משונה ויפיפה. איך נשמע שלך? אני לא יודעת, כאילו אני לא חושבת שיש לצחוק תיאור מושלם. אני חושבת שצריך לשאול אנשים שמכירים אותי איך הצחוק שלי נשמע.

5. איך נשמע הצחוק הכי משוגע, מצחיק ומוזר שאי-פעם שמעת? אוקיי, של ילדה מהכיתה שלי. זה משהו מטורף פשוט. משהו בין הקול שעושה ברווז, למשהו אנושי.פשוט מטורף.

6.האם אי פעם צחקת בלי סיבה?

אהא. הרבה פעמים. אנשים פשוט מסתכלים עליי כאילו שאני משוגעת כשזה קורה.

7. האם את אוהבת לצחוק?

ברור! זה אחד הדברים ששווה לחיות בשבילם.

8. לכולם קורה שצוחקים לא במקום. איפה את צחקת הכי לא במקום?

פעם, בפנים של אחותי כשהיא הייתה מרוגזת וניסתה להטיף לי מוסר, והצחוק שלי פשוט גרם לה להתרגז ברמות מטורפות.לאחרונה, צחקתי באמצע הטקס היישובי לחללי צה"ל, וזו אשמתה הבלעדית של חברה שלי שיבתי לידה!!!!! (ובלי שום קשר היא שיחקה באייפוד טאצ' בהתקווה. אבל זה כבר סיפור אחר שיסופר בפעם אחרת)

9. מה הסיטואציה שבגללה צחקת הכי הרבה? לא זוכרת, יש מלאXD

הפעם האחרונה שצחקתי מסיטואציה הייתה שלשום כשמתי צלחת פלסטיק רב פעמית במיקרו למלא זמן, והתחתית שלה נמסה ונוצר בה חורXD

שיהיה שבוע טוב,

ירדן:)

אתם יודעים שנשארו רק עוד 3 שבתות לסיום הלימודים??איזה כיף!

שלום,

בגלל שאין לי כלכך מה לכתוב החלטתי על הנושא החם שהוא דווקא ממש מגניב השבוע. אז הנה רשימת הדברים שלא עשיתי ממש הרבה זמן. או לא כל כך הרבה זמן. לא משנה.

1.מזמן לא שיחקתי משחק בפלאפון שלי (הסוליטר באייפוד מחליף את מקומו)

2.מזמן לא הייתתי בעזריאלי (או בסנטר. או בתל אביב בכלל)

3.מזמן לא עשיתי מלחמת מים אמיתית (האחרונה שאני זוכרת הייתה בכיתה ו' והיא נגמרה בדי כעס שלי על החבר שאז היה לי. לא כיף)

4. עבר הרבה זמן מאז שהייתי בקולנוע (היום הייתי אמורה ללכת, אבל בסוף לא כי לא הייתה הסעה.)

5.לא ראיתי את אבא שלי כבר שנתיים,חודשיים, ו- 27 ימים.(וזה לא שאני אראה אותו אי פעם. אני אראה רק חתיחת אבן מאובקת)

6.עבר מלא זמן מאז שראיתי פרק של דוקטור הו מעונות 1-4.

7. עבר מלאאא זמן מהפעם האחרונה ששתיתי ליקר. אבל אחד טעים, לא סתם כזה איכס. (אני לא שותה.אמא שלי וסבא שלי מציעים כשיש, עם המשפחה. חוץ מזה שליקר לא באמת נחשב שתייה)

8.לא ראיתי "שרק" כבר הרבה מאוד זמן, ובחיי שהתגעגעתי.(שרקי, אולי תהיה ידידי?אני אעשה בייביסיטר על הילדים החמודים במיוחד שלך:)

9.עברו כמה ימים מאז שהייתי על המחשב הראשי בבית שלי.אני כותבת את הפוסט הזה מהמיני לפטופ המקסים של אמא שלי שהשתלטתי עליו. (מוהאהאהא)

10.מזמן לא יצאתי לטיול. (גיחה לא נחשב)

11.מזמן לא הייתי בבית מלון.(וואו, באמת שהרבה זמן. ת'אמת שלא נראה לי שזה יקרה בזמן הקרוב)

12.מזמן לא ראיתי את אחותי. (כן, קצת יותר מ-24 שעות נחשב לי להרבה זמן כשמדברים על אחותי.שהיא האחות הכי טובה בעולם.באמת שאני צריכה להזכיר את זה יותר)

13.מזמן לא הייתי בבת/בר מצווה של מישהו/י. (הוי, תקופת הבת מצוות, איזה נוסטלגיה מדהימה)

14.מזמן לא ראיתי את הדודים שלי. (אבל לא לעוד הרבה זמן, אני נוסעת אליהם לקליפורניה בקיץ. הללו את ה-25.6)

15.הרבה זמן לא כתבתי ביומן אמיתי. אתם יודעים, כזה עם עיפרון או עט ומנעול. (ואני גם לא רוצה, תמיד הפחד שמישהו ידחוף את האף)

16.לא הייתי בחו"ל כבר הרבה זמן (אבל כידוע לכם, זה הולך להשתנות,ב-25.6.אבל בא לי לנסוע לאירופה, משהו כמו לונדון. אף פעם לא הייתי שם.בושה.)

17.לא ניגנתי על פסנתר/קלידים כבר הרבה זמן. (אני לא יודעת לנגן, זה פשוט כיף לחרבש משהו ואזלחשוב "היי, זה דווקא היה לא רע!")

18.כבר הרבה זמן שלא שתייתי כוס שלמה של קפה. (אבל נראה לי שאני הולכת להכין אחת עוד מעט, אני עייפה אבל לא רוצה לישון)

19.מזמן לא שרתי. (כבר שבועיים וחצי, ליתר דיוק. המורה שלי התחתנה.אני אוהבת את המורה שלי, אז אני סולחת לה.)

זהו!

למרות שאם אני ממש אתעקש אני אמצא עוד, אבל אין לי כוח לכתוב יותר מידי.

לילה טוב ושמחר יהיה יום מצוין!

ירדניק.

(להישאר בבית של חברה שלך לבד עם עוד חברה שלך שהיא לא החברה שהבית שלה. הבנתם משהו?לא משנה. זה כיף)

שלום, קוראים לי ירדן ואני כותבת את הפוסט הזה במקום ללמוד למבחן בתנ"ך בעוד יומיים.

ואם אתם חושבים שזה ייגמר בעוד יומיים,יש לכם טעות. לא, זה נגמר בעוד משהו כמו שמונה ימים.

שמונה ימים,עד המבחן האחרון.

במתמטיקה.

חרא. בריבוע כפול מיליון.

כי סבא שלי יבוא היום, והוא מורה למתמ', ומאז כיתה ג' בערך אני לומדת איתו. אבל עכשיו, זה נגמר. די, אין לי כבר כוח להשקיע בחרא הזה. אין לי כוח לשבת שבועיים לפני מבחן במתמטיקה, וללמוד איתו, ולהרוס לי את כל היום, והחודש ובכלל.אני חושבת שאני יכולה גם בלעדיו.כלומר, אני מקווה. כי מקסימום, אני אכשל. אני חושבת שאני צריכה את הכישלון הזה. להתעורר, להבין שאם אני לא אעשה שום דבר כמו שקרה בחודשיים האחרונים, אני לא אוכל להגיע לשום הישגים חדשים, רק לרדת.וזה בסדר, כי אם אני ארד כל כך אז אני אדע להעלות את עצמי גבוה גבוה. תאמת שאני לא מחשיבה את עצמי למצליחנית שכל מה שהיא רוצה זה,נו טוב, להצליח.למה? טוב, דברי החוכמה של המורה שלי ניצן עשו את שלהם:"מצליחנות מובילה לבינוניות, המצליחן יעשה הכל כדי להצליח, אבל כשהוא יגיע לרמת ההצלחה הגבוהה ביותר שיש (כמו להיות התלמיד הכי טוב במתמטיקה, הערה שלי) הוא יידעך ולא ייעשה שום דבר אחרי ההצלחה הגדולה, לעומת המצוין שימשיך ללמוד גם אחרי שיגיע לפסגה, לא בשביל להצליח או בשביל אחרים, אלא בשביל עצמו, בשביל הידיעה וההנאה שבלמידת נושא מסוים". טוב, תאמת שאי אפשר לקרוא לזה ציטוט, זה יותר הרעיון של הדברים שהוא אמר בניסוח מחודש שלי. אבל לא נורא.

ומה שהוא אמר- זה כל כך נכון!

אני יודעת, כי הייתי מצליחנית- התחרות הקשה שלא באמת קיימת, הדיכאונות אחרי ה"כישלון" (בכוונה במרכאות, כי לא באמת היו לי כשלונות.רק ציונים שהם מתחת לממוצע האישי שלי), היהירות והבטלנות אחרי שהבנת שאין לך מה לעשות, הגעת לפסגה ואין שום ספק שאתה לא יכול להגיע גבוה יותר.ועכשיו, אחרי שמישהו ניסח את זה בצורה כל כך ברורה בשבילי, אני יודעת בדיוק מה השאיפות שלי להמשך החיים.

קודם כל, אני לא אעסוק בשום דבר שקשור למתמטיקה.מתמטיקה לא מסבה לי אושר וכמובן לא מוטיבציה להמשיך ללמוד את הנושא הזה. בכלל, בנוגע למתמטיקה אני מרגישה כמו תוכי. עובדת לפי שיטות שמראים לי. אני לא באמת מבינה את זה.

אני יודעת שתהיה לי עבודה שתגרום לי לאושר.

תהיה לי עבודה שיש בה אפשרות להתקדם ולפתוח טיפה את הראש, לצאת מחוץ לקופסה.

תהיה לי עבודה שאני אבין מה אני עושה בה, שאני אבין כל פרט ופרט ואהיה מסוגלת להסביר את הכל טוב.

אלה המסקנות שלי בערך.

שיט, שכחתי מהמבחן בתנ"ך.

אני שונאת תנ"ך. אבל זה לפוסט אחר.

שיהיה יום טוב ומוצלח, נא להתנחם בעובדה שבעוד פחות מחודש הסיוט נגמר, עד לראשון בספטמבר כמובן.

ירדן:)