אני מנסה לשים את האצבע על הדברים שמפריעים לי ולנסח אותם במילים מדויקות וברורות כמו שאני מסוגלת, אבל אני לא מצליחה. מנסה לפרק את הבעיה לגורמים ואני בטוחה שאם הייתי רוצה להתמודד מול האמת כבר הייתי עושה את זה אבל משום מה יותר נוח לי להשאר ככה, עם פקעת של תסבוכות בתוכי, אפילו שאני מרגישה את המועקה הזאת בחזה. כל פעם כשאני חושבת על זה אני נזכרת בחיבוק של יותם מלפני יומיים. זה לא היה חיבוק ארוך במיוחד, גם לא חיבוק חזק במיוחד, הוא גם לא היה מקביל- כלומר הוא בא אליי מהצד של הגוף ואני חיבקתי אותו כשהיד השמאלית שלי מאחוריו והיד הימנית מקדימה. אבל היה משהו בחיבוק הזה מבחינתי. קודם כל, הוא בא אליי בול בזמן- הרגשתי בודדה כי הייתי אצלו עם עוד מלא אנשים שלא הכרתי אז פתאום החיבוק הזה הביא לי אנרגיות חדשות. אני חושבת שהוא אמר "דני", אבל אני לא בטוחה. יותם הוא הבנאדם היחיד שקורא לי דני שהוא לא מהמשפחה ולא מישראבלוג והוא הרוויח את הזכות הזאת ביושר. הוא מכיר אותי די טוב, ואת רוב הדברים שקורים לי בחיים הוא יודע אז חיבוק ממנו זה כמו נחמה שהכל בסדר. הכל באמת בסדר. אבל זה לא משנה באמת למה לחיבוק הזאת הייתה משמעות- פשוט הרגשתי, ברגע הזה, שמשהו נמס בפנים. משהו נמס על כל הדברים שמציקים לי, שאני לא יודעת ולא רוצה להגדיר אותם וזה הרגיש נפלא, ממש נפלא. לחיבוקים יש יכולות תרפיות מופלאות, באמת.
אז מה קורה? באמת, מה?
ובכן, בגרויות. לא שזה משנה באמת. הלוואי והייתי יכולה להסביר לעצמי מלפני כמה שנים שבגרויות זה לא מאיים בכלל, כי כבר יודעים את כל החומר. אם כבר יש משהו מאיים זה המתכונות- אבל גם זה לא כי המורות שלמדת להכיר כל השנה בודקות אותן.
שמתי לב שמשהו דפוק בישראבלוג עם הרווחים בין השורות, אם אני יורדת שורה אז בבלוג זה נראה כאילו ירדתי 2 שורות, ואם אני יורדת שתי שורות, אז זה נראה כאילו ירדתי 4. מישהו יודע מה לעשות?
וברצינות, כן יש לי דברים שמציקים לי, ובגלל זה ההתחלה של הפוסט לפני הקו הפרדה. אבל אתמול הייתי עם החברות והבנתי שדי, מספיק, זה לא באמת כזה חשוב בשביל שאני ארגיש רע כלכך, והכל בכללי הולך פשוט טוב, אז בשביל מה? אני קצת כועסת על עצמי כי אני מרגישה שבכמה ימים האחרונים הייתי עיוורת קצת לכל הדברים החיוביים והמגניבים שקורים לי בחיים, ואני באמת רוצה להסתכל עליהם ולהרגיש טוב עם עצמי. למען תיעוד לשנים הבאות, הנה כמה מהם:
1. נהגתי בפעם הראשונה לתל אביב ביום חמישי, שזה אומר ארבעה ימים אחרי שהתחלתי לנהוג, ושבוע ויום אחרי שעברתי טסט (היו כל מיני בירוקרטיות עם הביטוח)
2. חברה שלי אמרה לי אתמול שהיא ראתה את התמונות בפייסבוק מהיומולדת שלי שחגגתי עם השותפים של אחותי-חברים- משפחה אלטרנטיבית, ושזה זה נראה מאוד מגניב. וכן! זה באמת מגניב כמו שזה נראה.
(היינו במסיבה עם "מוטיב" של משחקי הכס. המסכה הזאת של חאליסי-דאינריז- אם הדרקונים- עוד מיליון תארים שאני לא זוכרת- באה לי מצוין כי אחרת הייתי צריכה לטשטש את הפנים שלה ואין לי כוח לזה באמת. היו עוד כמה תמונות נחמדות, אבל אני לא אעלה אותן כי אין לי כוח לטשטש פנים של אנשים.)
3. בגרויות הולכות יוצא מן הכלל. 90 במתכונת בספרות, המתכונת בביוטכנולוגיה הייתה קלה, ותכלס נשארו לי עוד ארבעה מבחנים וסיימתי!!
4. כבר ציינתי שיש לי את החברות הכי מהממות בעולם? כי יש לי.
דברים קטנים חייבים להפסיק להעיב כלכך על השמחה שלי. אני רוצה להאמין שאני אופטימית. ואני יודעת שבסוף, גם אם זה לא מרגיש ככה כרגע, יהיה לי רק טוב.
שיהיה לנו שבוע מצוין,
ירדן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
