זוהי האירוניה, זיופה של הסימפוניה, חוסר היכולת להגיע להרמוניה

אני עומדת לבד במטבח, הרדיו דולק ויש הפסקת פרסומות. פתאום משום מקום מתחיל שיר. אני מקשיבה כמה רגעים ומתהפנטת. המוסיקה והמילים מדהימות אותי. הכל מרגיש נכון. הבלגן שיש לי בראש מסתדר לדקה ואני רק מתמקדת במילים ומנגינה, מתמסרת לרגע, בלי לחשוב על מה יהיה אחר כך, פשוט עוצמת עיניים ושוקעת בשיר.

"יש רגעים בחיים שבשבילם שווה לחיות ושווה למות" (דיקנס)

היחסים עם האקס שלי משתפרים, פתאום חזרתי לדבר בפתיחות לאנשים, אני כבר לא מרגישה צבועה. חידשתי קשר עם הרבה ידידים והבנתי כמה זה היה לי חסר.

טוב לי.

אני מקווה שזה ימשיך.

שיר מקסים של הדג נחש, סתם כי אני יודעת את המילים:

המיסים שלי קונים נשק

ואני רואה דרכו

הילדים שלי סוחטים הדק

ואני גאה מאוד

בכתלים שלי נפער סדק

נזהר שלא אפול דרכו

אולי הבית שלי צריך בדק

ואולי בעצם לא

אפשר לשבת כל היום

ולטחון ולטחון את זה

לשבת כל הלילה

וללעוס וללגום את זה

אבל למה לי לצלול 

ולחטוף דיכאון מזה

יותר עדיף שלא

כי אין פיתרון לזה

אז מה עושים

מתנחמים

מתפנפנים על סיר חמין

מנפנפים גריל פחמים

עפים על ערק איילים

ושרים שיהיה טוב

שרים כדי לא לרעוב

שרים כדי לא לראות שאין על מה

שרים עוד שיר נחמה

סובבוני בשקלים

הלעיתוני בכזבים

ואני כשה תמים

עודני מאמין

עוד פעם

שיר נחמה

הנציגים שחי גידלו חדק

שוב נותן להם ת'קול

לילדים שלי עושה נזק

מקווה שלא גדול

הרצפה תחת רגלי רועדת

נזהר שלא ליפול

אולי הבית שלי צריך בדק

ואולי בעצם לא

אפשר לשבת כל היום

להפוך ולבחון את זה

להתהפך כל הלילה

לא לישון לא לישון מזה

וואחד סרט לאכול

אבל אין שום הגיון בזה

יותר עדיף שלא

כי אין פיתרון לזה

אז מה עושים

מתנחמים

מסירים מכסים מסירים

מסירים מוסר משרים

מסירים מסרים משירים

ושרים שיהיה טוב

שרים כדי לא לרעוב

שרים כדי לא לראות שאין על מה

שרים עוד שיר נחמה

סובבוני בשקלים

הלעיתוני בכזבים

ואני כשה תמים

עודני מאמין

עוד פעם

שיר נחמה