החלטתי להפסיק לשבות. למה זה טוב? - חשבתי לי. הרי לי זה הרבה יותר קשה מאשר לכם. וכולם שובתים במילא, ואני לא במיינסטרים. אף פעם לא. אתם תאהבו את האחיות פיק- אני לא. אתם תלכו כולכם עם נעלי 'אדידס'- אני עם 'נייקי', אתם תחטבו עצים- אני אשאב מים. בקיצור, מתבדלת. לכן, החלטתי להפסיק את השביתה. (גזרו ושמרו, את זה לא תשמרו מאמיר פרץ בזמן הקרוב).
פטריק:"נכון ההוא ששר בלהקת קווין מת?"
אמא:"נכון. פרדי מרקיורי."
פטריק:"למה?בן כמה הוא היה?"
אמא:"הוא לא מת מזקנה. הוא מת מאיידס".
פטריק:"כולם מתים מהעץ הזה. כאילו מה, בחוצלארץ יש רק יערות?"
הונטה מכה שנית.
זוכרים שסיפרתי לכם על הפטנט שתלו לנו בשירותים? הואנזה ההיא? טוב, מסתבר שקוראים לה בכלל ונטה. לא שיש לנו בעיה עם זה, כבר שמענו שמות מוזרים מאלה (שיעול פרנצ'סקה שיעול?), אבל עדיין-בחייאת אחותה של האסלה,ונטה?
בקיצור,זאתי, מה תפקידה? להעלות את כל הסירחון לגג. בעיה: הגג שלנו כרגע פתוח, בעיקר כי לא הספקנו להתקין כמה מנורות (לאלה שכבר מדמיינים את החפצים שלנו בבית שטים, ואת פשושון צולל כדי להגיע לקערת הבונזו שלו). תוצאה: כל הסירחון של השירותים בסוף מגיע ומתרכז ב...סלון.
אבא:"פטריק,תרגיע"!
פטריק:"אבא! מה אני יכול לעשות? להפסיק לחרבן"?
אבא:"שים ספריי!"
-דממה. ריח של פירות יער ואוכמניות מעורבות בצואה מתחיל לעלות אט אט באפנו-
אבא:"פט-ריק!"
פט-ריק:"מה-הא?"
אבא:"די עם הספריי. אתה תחנוק אותנו".
<פטריק יוצא מן השירותים. למי כאן יש דה ז'ה וו? ומתקדם לעבר חדר המגורים>: "איכס,מה הסירחון הזה בסלון? אני חוזר לשירותים...".
סיפור אהבה בלתי נשכח.
השכנים שלנו אימצו כלבה. הם קראו לה :"ללי". למה ללי? שאלתי את השכן שלנו. הוא ביקש ממני לחזור על השאלה 5 פעמים רצוף, סתם כי זה הצחיק אותו. ללי היא פינצ'רית עצבנית ומיוחמת. פשושון ישר נדלק עליה. ראו לו את זה בעיניים, כשהוצאתי אותו לסיבוב. הוא רחרח לה ככה בטוסיק, הא החזירה לו מבט של:"בואנה, נראית לך קלה להשגה"? והוא מצדו משך באפו בהסתייגות:"מרימה תחת הא,גמדונת?" בסופו של דבר היא התרצתה והסתובבה, אבל לו כבר יצא החשק מהפרצופים שלה. אשכרה פולניה וסרסור. הכלב שלי סרסור! ריספקט.
קציצות בשר.
אמא שלי מכינה פסטה. ר-ק פסטה. פסטה עם שמנת, פסטה עם סלסה, פסטה עם פטריות מוקרמות, פסטה עם שיבולת שועל אבל בעיקרון,בגדול,וללא כל עוררין- רק פסטה. יום אחד אפילו אלכס שאל אותי בחשש:"תגידי,לאבא'שלך יש מניות במפעל לפסטה"?
היום, ראיתי אותה רוקחת לה תבשיל.
"מה מכינה?" שאלתי בשעמום. פסטה עם חבצלת בר טרייה?
"קציצות בשר ורוטב". ענתה אמא בסיפוק.
"באמת"?! ברקו עיניי.
"כן,באמת", היא חייכה והתמקדה בסיר בשקידה בעודה בולשת את התבשיל המעלה ניחוחות מרוממים. 
"אפשר לטעום"? שאלתי עם ריר ניגר מפניי על שרוולי, צווארוני ואפילו גרביי.
"פרה-פרה", היא סיכמה את ההתנהגות הבהמתית שלי :"חכי שהפסטה של זה תהיה מוכנה...".
בברכת אצלנו לא שובתים, פרנצ'סקולה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
