הרבה עבר על שפחתכם ביומיים האחרונים.
נתחיל מאחותה. יש לי מערכת יחסים פתוחה עם אחותי (שרקי). זאת,ידועה בחיבתה הגדולה לקטינים שמתחלף להם הקול (אך מוכנה גם להתפשר על בחורים שעוד לא הגיעו לשלב הזה), וכן, היא מתה עליהם צעירים ופלומתיים. מבחינתה, הדבר הסקסי בעולם, זה ילד עולה לקרוא ברגליים משקשקות וידיים רועדות את פרשת השבוע בבר-מצווה שלו.שזה דווקא בסדר,אבל זה כולה רקע לקטע שקרה בינינו (לא קטע מבחינת "קטע". כזה שהגברברים פה היו רוצים שנסריט. כי בכל זאת, אני כבר בת 17 וחצי).
אז ככה: שרקי החליטה בגיל 19, אחרי שנה בערך של בטלה (בעצם,בטלה זה נשמע דיי לאוזי ועצלני. לא בדיוק בטלה. הרי היא קמה כל יום בשעה חמש מהמיטה כדי ליסוע לקאנטרי לשחייה לילית ואימון כושר),לחפש עבודה. חפשה חפשה חפשה, מצאה,באיזה רשת בורגרס מקומית. שלשום היא מתקשרת:
"יואו,אין לך מושג"!
אני:"יואו! אין לי...?"
שרקי:"כרגע בא להזמין אצלי הבחור ה-כ-י י-פ-ה ב-א-ר-ץ!"
אני:"מה הזמין? ארוחת ילדים"?
-אתנחתא-
שרקי:"יאללה, את נדלקת על כמה בחוריקואים בני 15 וכבר יוצא לך שם של מייקל ג'קסון המקומי!"
-דיסקוסים חסרי משמעות-.
אני:"תרשמי איתי לקורס מדריכות בוינגייט. באה"?
שרקי:"בטח. באה!"
אני:"מעולה. נלך להרשם ביחד".
שרקי:"טוב! אבל אני כבר עכשיו מיידעת אותך: את יושבת לידי בשיעורים!"
שרקי,כפרות עליך, קורס מדריכות באירובי זה לא בדיוק בשיטת "שב והקשב". ניחא.
ריב גדול גדול עם אמא בבית. זה קורה פעם בחצי שנה. פעם בחצי שנה ריב גדול עם אמא, אח"כ עם אבא,אח"כ עם פטריק. ככה זה תמיד. הפעם הסיבה היתה לא ידועה, ונעוצה בעובדה שאמא חפשה תשומת לב באופן אובססיבי ממני. סירבתי לתת לה אותו.
"טוב,אז אני מניחה שאנ יכולה לבטל את הביטוח שלך על האוטו", היא נסתה להתסיס אותי.
"דיי", התמקדתי בסנדויץ' שלי תוך כדי דילמה עמוקה: לזרוק עליה או לא לזרוק עליה? צד אחד בי אמר לי:'תזרקי עליה,זה מגיע לה'! אבל אז חשבתי שגם לא כדאי, מהסיבה המובנת- עמלתי עליו 10 דקות. היא מצדה, המשיכה:"כן כן, אני רואה שקשה לך לענות לי כי את עסוקה בלאכול. אחלה דיאטה, באמת. אחלה. תני לי את הרצפט שלך"!
או,הו, אנחנו חכמות גדולות הערב. קמתי בשקט ונעלתי את הסניקרז שלי. אמא חטפה מהשולחן את המפתחות לאוטו ואמרה:"נו? לאן תלכי? איך תלכי? בקורקינט? הא? אה?" (במבט מרושע וגריזלדאי).
"הממפ, אם לא שמת לב, יש לי גם רגליים", הצבעתי על שתי פלאי העולם שצמחו לי לאחרונה בלילה, ויצאתי מהבית. היא לבשה מיד כפכפים ורצה אחריי.
כשיצאתי לאוויר הקר של אחרי הגשם פתאום הבנתי, שאין לי ממש לאן ללכת. ניסיתי מיד להסריט בראש לאן הולכים נערים ונערות מאגניבים של סרטים שבורחים מהבית. הא,וואלה,חברות. התחלתי צעדה לעבר ביתה של אלמוג, כשפתאום הבחנתי באמא מאחוריי, רצה עם פיג'מה וכפכפים של טוויטי. פאדיחה. התחלתי לרוץ (בתקווה שיחשבו שמישהי משוגעת מנסה לשדוד אותי,או לאנוס אותי). ככה 10 דקות, עשינו רונדלים של ג'וגינג סביב השכונה, עד שהיא מלמלה תוך כדי נשיפות כבדות:"פרנצ'סקה...לעצור...אסטמה...קוצר נשימה...היי...איי...".
עצרתי והסתובבתי אליה. היא חייכה. התפוצצתי מצחוק והתקפלתי על הכביש מקוצר נשימה שמקורו צחוק היסטרי מהול באפיסת כוחות מה-40 ק"מ בשעה שעשיתי כרגע.
"זה הכל באשמתך", הטחתי בפנייה וכפתרתי לה כפתור בפיג'מה, שחלילה לא תתקרר.
"לא,זאת אשמתך!" היא קדרה גבותייה ברצינות והצביעה עליי. "אשמתך!" "לא,אשמתך!" החלנו מתווכחות, עד שבסוף בחור עם ראסטות עבר בסביבה, זרק את בדל סיגריותו על נעליי הטוויטי של אמא ופסק:"זה אשמתי,סבבה? חאלאס!" 
חזרנו הבית.
היום קראתי את זה והזדעזעתי. תגובה שם אומרת "לאלוהים יש חוש הומור מרושע". אני מסכימה. זה באמת מרושע. לא מרושע כמו להראות כמו פיני בלילי, אבל ברמות די קרובות.
מצד שני, הפעוטה הזאת יכולה להיות מורה. יש לה בטח עיניים גם בגב. המגניב הוא ששני הראשים שלה פעילים. כמו הסרט החדש הזה,עם מאט דיימון. יש לה שתי מוחות. חדל הביטוי:"איפה המוח שלך"?! היא יכולה פשוט להגיד:"כפרה,יש לי 2,ולך"?
למרות שאני חייבת לציין בשלב זה כי יעמדו בפניה דילמות חשובות בחיים, אותן לא תצליח לפתור בקלות:"הלב שלי אומר לי ללכת איתו, אבל הראש אומר להשאר פה. המוח השני שלי בכלל מסרב לדבר על זה". מה עוד מעניין אותי זה האם קב"ן ישחררו אותה על פיצול אישיות?
מרשעת מתמיד, אך בבקשה אל תגידו לי שזה חדש לכם, הפרנצ'סקאית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
