איזה קטע זה? סתכלו כבר כמה זמן אני איתכם. אתם כנראה לא מבינים את ההתרגשות, אבל החברים שלי לשעבר, הם על בטוח יבינו.
אני מרגישה לאחרונה שיצא שם רע מדי לחניות שלי (אולי גם בגלל שרוב הציטוטים האחרונים הלקוחים מהבלוג הם (בהתאמה):"אני עושה רוורס ב40 קמ"ש," "אני שרטתי אוטו", "אבא אמר לי שיקפא הגיהנום לפני שאני אלמד לחנות כמו שצריך". זה נורא, השם שיצא לי. נורא,איי טל יו, כמעט נורא כמו הטקסט של "יום ועוד יומיים של גבסו" (ציטוט:"..כדי שתופתעי כל פעם מחדש כמו בספר חדש"-סגור ציטוט-לא נגענו).
כל מה שיש לי להגיד על כל זה,הוא: אתם צודקים. החניות שלי באמת אחלה-חרא. הלאה.
היה לנו שיעור ספרות (וואלה?-באמת), והמורה נסתה להסביר לנו את התופעה דון קישוט(רוב הבנות בכתה חשבו שזה מן סוג של דון חואן עם מחזיקי שיער-קשתיים צבעוניים-זוהרים-באולטרא) (כל הכתה ספרותית שלנו הן בנות). קבלו קצת ניתוח ספרותי: הספר בא לצאת חוצץ (ידעתי שתאהבו את זה) על ספרות גרועה באותה התקופה. ספרות אבירים וכאלה, ובקיצור ולעניין, מדובר בפארודיה. נו,פארודיה, כמו "ארץ נהדרת",רק לא מצחיקה.
אקיצר, איך שאמרה המורה:"ספרות רעה", אוטומטית עוקמו אפים לימין,ושמאל, וחלקן גם לאמצע (לא כל אחת התברכה באף מושלם,נו), ושאלו: 'ספרות רעה,מהי'? או בתרגום חופשי :"למה מה קרה ספרות רעה?! למי מי ספרות רעה?! למה מה יש? וואלה וואלה". 
המורה נסתה להסביר בסבלנות, באמת. אבל אחרי רבע שעה של הסבר מפורט,העזה מישהי לשאול אם דניאל סטיל היא ספרות רעה (לא,כפרה, היא האמ אמא של הספרות הרעה. המכשפה של הספרות, אנטי-ליטרטור בשבילך. ואם תבואי ללמוד אתי בפקולטה לספרות ומדעי הרוח באונ' ונשב באותה כתה, אני יעיף עליך צינגלה מהעצבים,טפו ערס איזה פרחה).
המורה החליטה לתת לנו דמונסטריישן לספרות דווקא לא רעה, כדי שנבין:"עמוס עוז לדוגמא - הוא ספרות טובה (כן,רק שהוא כבד כמו התחת של נינט ומעניין כמו רכילות בעיתון 'גלובס'),בספרו האחרון של עמוס עוז הוא מספר שהוא היה בתור ילד בהרצאה של בגין. אתן יודעות מי זה בגין?" כל המבטים בכתה הפכו מזלזלים: נו,"בגין" זה התחלה!
(כמה לא מפתיע אם עוד 20 שנה בדיוק הילדים שלהם יחשבו שרבין ז"ל עיברת את הש"מ על שם הככר), בקיצור:"אז בזמנו "להזדיין" פירושו היה "להתחמש". את זה עמוס לא ידע, ואז הוא שמע את בגין אומר בהרצאה רצינית: מדינת ישראל עוד לא זויינה ע"י מדינות אירופה, אבל היא תזדיין. כל אזרח בארץ הזאת יהיה מזויין אם ירצה, ואני בעצמי כבר מזויין!" כל הבנות בכתה מה-זה-נשפכו-סוף-העולם-ימינה-בככר-כאילו-כזה, רק אני, שהבנתי את הפירוש המקורי, המשכתי לשבת בארשת פנים רצינית ולתהות איך זה שיש 12 מזלות בגלגל המזלות, ובפלקט בכתה הזו, בתאריכי היומהולדת של כל הלומדים בה, מחולקת טבלת המזלות ל-13.
התחלנו לכתוב לספר מחזור חמשירים-חרוזיי-מתוקי-ממוש-פושפוש על המסיימים. כמובן שכל חמשיר דומה-פחד לקודמו,ולזה שיבוא אחריו, אלא אם כן יהיה שינוי במגדר,ואז יוסיפו/יחסירו כמה אותיות. המקסימום,אם יש לך מזל ואתה בן, אז יכניסו בטעות גם את השם של הקבוצה שאתה אוהד. אם את בת- אכלת אותה,אלא אם כן את מתנדבת במד"א. בכל מקרה, תמיד משאירים את אלה שאף אחד לא מכיר,או רוצה להכיר,או מוכן להכיר בהם, האאוטסיידרים המוזרים עם החנונה באף והגרביים הירוקות זוהרות מתחת לסנדלים, שקולעים צמות מאמצע הראש שמשתלשלות להם עד הטוסיק וכל הכתה כל בוקר טוחנת את בדיחת ה:"תקועה לך פצצה על הראש"?, כאלה שכותבים עליהם: "ממש חמוד ומקסים/מוכן תמיד לעזור/ילד חמוד ונחמד", וכל מיני דברים שהם בכלל לא יודעים עליו. במקרה הגרוע- האיות של השם של אותו בנאדם גם לא נכון.
למזלי, מאיה לקחה על עצמה בהתנדבות את הכתיבה עליי בספר מחזור,והפכה אותה לפיקאנטית,משעשעת,שנונה ומפוצצת בעניין (יחסית לטיפוס כמוני,שמעניין בערך כמו הצבע השחור,על כל גווניו).
ולצערי, היא פתחה את הפה שלה בדיוק על הוויק-ספוטס שלי: אני לא רוצה להתחיל לפרט, אבל זה בערך צוחק על כך שכל ליגת העל בכדורגל עברה עליי (חצי נכון,אבל חצי, וחצי משמעותי),שאני בבית ספר על תקן אורחת(ממש לא. אומנם באה לעתים רחוקות אבל מתנהגת שם בדיוק כמו בבית), הא, ושאני אף פעם לא שם כשהחברות שלי צריכות אותי (טוב נו). בקיצור, ביקשתי ממנה לתקן רק את הסעיף הראשון על ליגת העל. קודם כל, כי אני שוברת תדמית סולידית שהתאמצתי בשבילה די חזק בשכבה, ויותר חשוב- כי אבא ישבור אותי כשהוא יקרא את זה.
היא הסכימה, אבל רק כי אז דקלה היתה חייבת לצעוק:"כן, כי היא יצאה גם עם ההוא ממכבי הרצליה",ובסופו של דבר התיקון היה :"כל הליגות בישראל עברו עליה". תודה דקלה, אם את קוראת את זה (ואני יודעת שאת קוראת), טוב שיש כמוך. 
רציתי הרבה כשרונות. רציתי לדעת לשיר, לשחק,לכתוב(לקרוא...). בקיצור ולעניין- אף אחד מהם לא ניתן לי. אני יודעת קצת לשחק,קצת לקרוא,הרבה לכתוב (לצערכם),שירה הייתי מעדיפה שלא תדעו,אם אתם רוצים לעשות שימוש באוזניכם בזמן הקרוב, אבל כשרון אחד כן החליט אבא שלי להעביר לי,והרבה ממנו- ציור. אני יודעת לצייר טוב מאוד, בלי הרבה השתחצנות. אומנם לרמתו של אבא עוד לא הגעתי (בוא לא נזכיר את אמא, שמציירת בית עדיין עם משולש בתור גג,ובתוכו ריבועי משבצות,כן,כמו של הילדים מגן עמוס)(לא,אני לא יודעת למה אמרתי דווקא "עמוס" 
),אבל די טוב.
מסתבר שזה מכניס אותי לצרות: רוצים שאני אצייר לתפאורת טקס סיום,שאני אצייר לספר מחזור, שאני אצייר קישוט על גבי היעני-תעודות שמכינים בסוף שנה. בקיצור, כדי להמנע מכל אלה, ביקשתי מאמא שתביא לי תחבושת אלסטית, ומחר אני באה איתה לבית ספר, כדי שיבינו חד וחלק- אני, בשנה הקרובה, לא מתכננת לצייר! 
והורדתי את כל הפרקים שלא הספקתי להוריד של "הכי גאים שיש". אלוהים ,כמה שהתגעגעתי לבריאן את אמט (ע"ר). מחזירים את הסאנשיין ללחיי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
