היום שמתי לב למשהו משונה.
איך זה שלי קוראים פרנצ'סקה
לאחי קוראים פטריק
ולכלב שלנו קוראים פשושון?
איזה צירוף מקרים מזעזע,הא? שלושת השמות הם מתכונים בטוחים ללעג בקרב ילדים ישראלים.
ממלאה ווינר. (חלק זה בפוסט יהיה עם תרגום לנקבות,אל דאגה.).
יש לי קיוסק, בקרוב לשכונה בה אני מתגוררת, בו אני מידי יום שישי ממלאה 'ווינר' (בכתוביות מלמטה לנקבות: טופס הימורים על משחקי ספורט בארץ ובעולם. כדורסל וכדורגל).
בחיים לא נגעתי בכדורסל. אני לא מבינה בזה,אני גם לא מתיימרת. כל פעם שמזכירים לידי את השם "יאסקיבוביץ'" או איך שלא קוראים לו,אני אומרת לבריאות. צ'רלי כבר רגיל אליי. יש לו את הקיוסק הזה מקום המדינה. הוא עבר בירושה מאמא שלו. פעם הקיוסק הזה היה שווה בזוקה + בדיחת קרש, היום קיוסק כזה, שממוקם במקום כזה, ברובע הזה של העיר, שווה כמו האחוזה של משפחת ברק. גם העסקים משגשגים. אבל מידי יום שישי,באים תמיד אותם האנשים,שמתיישבים על אותם השולחנות,עם אותם הכסאות,מתלוננים על אותם כתמי קטשופ שהוא לא ניקה כבר יובל והפכו לכתומים על השולחנות. אחת מהאנשים האלה,היא אני.
אז היום מילאתי את חלקי במהפכה החברתית (=מילאתי טופס ווינר),כשלפתע פתאום, מחוץ לכחול (אאוט אוף דה בלו), הגיעו לקיוסק, למלאות ווינר,שני בחורים,בערך בגילי,שאני כלל לא מכירה. הם היו השמן והרזה. אחד ארוך כמו שרוך,השני נראה כמו נעל. הם התיישבו לצדי,על אף שכל השולחנות מסביב היו ריקים.
"אני רואה טוב? את ממלאה ווינר"? שאל אותי הגבוה הרזה, שנראה לא רע בכלל בזמנו הפנוי.
"לא,זאת אשליה אופטית", עניתי בגלגול עיניים וסימנתי שמונאקו תנצח את אוקזר (חסר לה שלא הרי).
"די,את צוחקת עליי (נכון,אני צוחקת עליך),אף פעם לא ראיתי בת ממלאה ווינר!" הוא חייך ונטש את העט שלו לאנחות לטובת פתיחת עיניים למימדי שימי תבורי והתלהבות יתר.
"מי אמר שאני בת?" שאלתי בשיא הרצינות, והבאתי בו את מבט ה'חשיבותה של רצינות היא בראש העדיפויות שלנו. פרנצ'סקה הפקות'.
"אין,אין (אתה מנסה להתניע משהו?),פשוט הפתעת אותי. פייר? זה מה-זה יפה לראות ככה בנות שגם מבינות בכדורגל". הוא ממש יצא מכליו. היא ממלאה ווינר! היא ממלאה ווינר! לאן העולם הזה הגיע? מחר אני עוד עלולה ללכת בג'ינסים,ומחרתיים?-אלוהים גדול! אולי אני אפילו אקבל זכות הצבעה.
"נכון. ואני מבינה בכדורגל,אז תודה. אגב,מה לשים,ריאל או סראגוסה? מצד אחד, אני מתה על בקהאם,מצד שני,זידאן מה-זה לא עושה לי את זה", הוצאתי מעצמי את הקול והנימה הפרחית ביותר שהצלחתי לגייס.
"רוצה למלאות ביחד"? כן. מילאנו ביחד. זה היה יכול להיות רומנטי והכל עם חבר שלו לא היה אומר שארסנל יצאו תיקו עם בלקבורן, בשלב זה קמתי, הגשתי לצ'רלי את הטופס שלי,וביקשתי ממנו שכשהוא יסיים עם שני המוקיונים,שיעשה לשמן וודג'י עצבני בשמי. תודה.
אפרופו ארסנל, אהובתי הוגרלה נגד צ'לסקי בליגת האלופות.
אפרופו כדורגל, מחר יש דרבי.
אבל די עם כדורגל. יש לנו דברים יותר חשובים בבלוג הזה. הידעתם? -אני נמצאת בקישורם של 108 בלוגים. ריספקט. זה מרגיש טוב לראות בפרו שמישהו כתב עליך:"פרנצ'סקה-כי היא שנונה ומצחיקה", וזה מרגיש ממש סאק כשמישהו מעביר על השם שלי קו ורושם לצידו:"שטחי מידי". אני לא מבינה, מה שטחי בבלוג שלי?-מדברים פה על כדורגל, הפרעות האכילה שלי ועלילותיו המחרפנות של אחי הקטן. זה שטחי זה? וגם אם כן,על מה בדיוק כתובים שאר הבלוגים? או שבשביל לא להיות שטחית אני צריכה פעם בחודש לאיים על כולכם שאני מתאבדת, כאילו אני ההסכם ממון שלכם. באמת הפחדתי אתכם. או לקלל את כל המשפחה שלי כי אמא שלי בקשה ממני לפנות צלחת מהסלון לכיור, ואז אני אקלל את אב אבותיה, ואתם תשאירו לי תגובות של:"כן,איזה אמא נוראה, זה באמת התעללות מצדה." דאמיט. אני תמיד גולשת מהנושא.
קצת אקטואליה: ועכשיו, כדי שלא תגידו שהבלוג הזה מנוון לכם את המוח (מה שנכון, אגב), נדבר קצת על אל-קעידה והמחתרת הבאסקית.
אם בחרתם להתנתק מהעולם מסיבה לא מובנת אתמול (ולא,כולבותק זו לא סיבה),תנו לי לעדכן אתכם: 13 פיצוצים, 3 תחנות רכבת,מדריד,גוויות,ריח לא-נעים (ראיתם איזה מהר עשיתי את זה? מי צריך את 012 ברק?). כששמענו אתמול את חדשות 20:00,בדיוק אמאסבתא שלי היו במטבח והכינו עוגיות חמאה (סבתא שלי תמיד מתעקשת לבשל על הדלפק ולא על השייש, והיא גם תמיד,אבל תמיד תתלונן ש:"השולחן הזה ממש גבוה!"),אבא הגביר את הטלוויזיה,וסבתא נכנסה להלם. היא לא רצתה לעבד את המידע הזה. פיגועים באירופה? יש חיה כזו? ואם כן,האם היא נושכת? כמובן, שהיא ישר האשימה את ערפאת' (אנעראף,נו,מה אתם מרימים עליי גבות?),ואת כל הערבים בעולם,ומי נתן להם רישיון לחיות, וצריך לטפל בהם עוד כשהם קטנים, ואפילו התרברבה שאצלנו במשפחה נולדים אולי קצת עם אסטמה,עם נטייה קלה לאורך חיים מחורבן ובריא כמו תבשיל של אהרוני, אבל ברוך השם, טפו טפו,עוד לא יצא שמישהי אצלנו כרעה ללדת והדוקטור אמר לה:"מזל טוב גברת ****, נולד לך ערבי".
בקיצור, אחרי אתמול,וגם הרבה לפני,אל תסמכו על סבתא'שלי שתשאיר טיפ למוסטפה במשלוחה.
ולסיום, ניתן לכם קצת עם מה לשטוף את העיניים לפני כניסת שבת, החתיכיקו שלי עושה שריר עם טרופי. אחח, אחח על הישבניקו הזה שלו. נשבעת לכם שבשבילו,לא רק שהייתי מוותרת עלל עקרון ה"אני לא מביאה זאטוטים לעולם!", אלא גם עושה ממנו פנימייה, כזו שתגרום ב'לה-פונטיין' פיצוץ אוכלוסין (כי מהרחם שלי והדי.אנ.איי שלו,יוצאים ר-ק כדורגלנים משובחים!).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
