נרשמתי למכון כושר שוב. כבר אתמול,למען האמת,אבל לא יצא לי לספר לכם. כן,הוא קצת רחוק לי מהבית, 10 דקות נסיעה, אבל נו, מה לא נעשה בשביל בריאות לגוף וגם לנפש.
אל תטעו, פעם הייתי ספורטהוליק. נרגעתי מאז, ואחרי כמה שנים טובות במכון כושר הזה,פרשתי לגמלאות. האשמתי את הלימודים,את הלו"ז הצפוף, את החור בכיס ואת בית"ר ירושלים. מאז לא דרכה כף רגלי באף מכון כושר אחר. עד היום,וחזרה לאותו המכון. ב ד י ו ק.
לקחתי את האוטו, גם את אמא הבאתי איתי (כי היא נרשמה גם,לא כי אני צריכה אותה לידי.נהפוכו.), ונכנסתי לשיעור של אירנה. אני לא מתה על אירנה. יש לה גוף של אלי אנה,את הפנים של רפיק,והפן של אודטה,אבל בשחור. הא, ואם במישור המקצועי עסקינן,גם אירובי היא לא מעבירה משהו. צורחת הרבה, קופצת מעט, ולפעמים היא גם מאיימת עליך עם האצבע כשאת מתבלבלת בקורדינציה.
חזרתי בעיקר בגלל קארין. קארין וגילי. גילי לא נשארה, קארין לנצח תשאר במכון כושר הזה, היא נאמנה לו יותר מאשר לבעלה. מבחינתי, גם גילי וגם קארין היוו חלק ניכר מילדותי והגעתי לאן שאני היום.
קארין.
היא קטנטונת. מה זה קטנטונת?-פצפונת. אולי מטר חמישים,על 20 קילו, 15 מהם זה החזה. ארגנטינאית,קטנה,יפה ובלונדינית, אך יותר מהכל- חיננית ובעלת קסם. יש בה המון המון קסם,והמון המון מרץ. כאילו נדמה שאם היא נכנסת לחדר, אוטומטית האדם בו ירגיש צורך עז לשמח אותה. גם השיעורים שלה הם שמייח אחד גדול. אירובי מהיר,המון תנועות,המון אקורדינציה, מעט הפסקות,בלי מדרגה, טכני מאוד, פיור פאן. והעיצוב?- חבל"ז בזב"ז, אתן יוצאות מפורקות. חולייה פה,רגל שם, אבל מה?-מרגישות כאילו נכלאתם בגוף ממש כמו שלה (ואז מגיע שלב האמבטיה בבית,כמובן).
היא גרמה לי להשאר במכון כושר הזה, כי כל כך אהבתי ונהנתי בשיעורים שלה,שהייתי מגיעה לפני כולן,תופסת מקום טוב לידה, מפשקת רגליים,כדי שאף אחת לא תעמוד על ידי ותפריע לי, ומחכה. ולשאלתכם- כן,נראתי כמו יצאנית שמחכה למישהו, במכון הלא נכון. עד שהגיעה גילי...
גילי.
קארין לקחה את הרגליים(והידיים,והבלונד),והתעופפה עם בעלה לאוסטרליה. מנהל המכון כושר היה צריך מדריכה חלופית,ומהר. יום אחד כשהגעתי לשיעור של ה"חדשה" התורנית (היו המון שניסו להכנס לנעליה המנייטוריות של קארין. בחורות שהיו מכ"יות בצבא ועשו לנו טרור,בחורות שהועפו מוינגייט באמצע הקורס ועל תעודת המדריכה שלהן,במקום חתימת המוסד הן חתמו:"הוא מסכים!!!", וכמובן, התלמידות שסיימו וינגייט בהצטיינות, אבל הן להן שמץ של מושג איפה הידיים שלהן ואיפה הרגליים שלהן, וזה ניכר גם על השיעור. היתה אפילו אחת שטעתה לרגע שרגליי הן רגליה. הכל אמת). גילי לא היתה רזה כמו קארין,אפילו לא דומה,גם לא יפה כמוהה,אך בהחלט בלונדינית כמוהה. בניגוד לקארין,היא לא באה כל שיעור עם סט בגדי ספורט חדש תוצרת נייקי ואדידס, אלא עם סחבות שוק קטנות וחמודות,אבל זה האירובי-דאנס שלה שגרם לי לרצות להתחתן איתה. בשנה האחרונה שהיא אמנה אותנו, היא נכנסה להריון, ורוב הזמן היתה מעמידה אותי,תלמידתה הנלהבת באמצע להעביר את שיעור האירובי, בעוד היא מסתובבת בחדר מלא הבנות המיוזעות וצועקת:"תמשיכו תמשיכו!" נורא אהבתי את המטלה, כל שיעור הבאתי תרגיל שהכנתי בבית, כל שיעור קומבינציה אחרת. מגילי הבנתי שיעודי בחיים הוא להיות מדריכת אירובי, ולכן, לשאלתכם השניה ודאי- כן,ההורים שלי מה-זה שונאים אותה על זה.
"איט פילס גוד טו בי באק", אמר פעם מישהו חכם (והמון אנשים בכל יום ברחבי העולם).
וזהו. בזמני הפנוי אני חולה וצרודה, ונשמעת ברגעים אלו ממש כמו קריינג (המח-פלצת בצבי הנינג'ה, עוואת). הריב שלי עם אמא היום לא הועיל לקולי הענוג בערך כמו חנות המזכרות שהלכלוך בפופיק של אודטה הקים, ומה שבכלל לא הועיל,היה הצחוק של אלכס על ייעודי החדש בחיים,לעזור למסכנים ולחלשים. הוא אפילו חיקה אותי בלעג:"יואו,אני רוצה להתנדב במספרה של שוקי זקרי ולהאפר את כל הילדים העניים!!" אלוהים,אלכס, איזה בחור קר-לב ומגעיל אתה יכול להיות?!?! שוקי זקרי זה מעצב שיער!!!! איל מקיאג' זה איפור!!!!
והיום שמעתי סיפור חיים קורע לב ומזעזע על נערה שאבדה את קולה במשחק כדורגל של בית"ר ירושלים באודישנים הראשונים של כוכב נולד, והיום, באודישנים השניים, היא שוב לא יכלה להגיע כי איבדה את קולה באשמת אחיה הגדול. ואני אומרת-זה נורא. זה פשוט נורא. נורא שמכל ה-200,000 וואנבי-מוכשרים רק אחת מהן מאבדת את הקול. אני הייתי מסרסת לכולם שם את הגרונות. אבל אני זה אני,וצביקה הדר הוא צביקה הדר. אגב, זו הסיבה שצביקה הדר נאלץ כמה שנים טובות ללבוש בגדים מנומרים ופאה כדי להשתכר, ואני? אני אצטרך אותם לעתיד. לדברים יותר משכירים,אבל הרבה פחות חוקיים.
עד כאן להערב. כאן ג'ודי-לוץ-אהרונוב-שואה-זה-רצח-(משפט-חם-יצא-לי), עא-זה. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
