טוב, מחר יש לארסנל משחק מאוד חשוב. הדרבי הגדול ביותר, הדרבי הצפון לונדוני, הדרבי בין ארסנל לטוטנהאם בWhite hart lane. אבל לזה נחזור יותר מאוחר,כמובן. קודם כל אני אצטרך לספר לכם כיצד שירנסיטה החליטה להיות המאטצ'מייקר שלי ולהכיר לי בחור מהעבודה שלה העונה לשם עומרי.
כפי שצויין בבלוגה של ה-שירנסיטה, עלמת-החן אמרה לי עוד ממזמן שבעבודתה יש בחור ממש יפה. מה-זה יפה?-יפה סוף. גוטה-גוטה,ואפילו קבעה איתו אתמול בערב כדי שאני אוכל לצפות בפלא טבע הזה. עומרי,מצדו, הביא איתו 2 דייטים לשירנסיטה, או איך שהיא קראה להם מ' ו-ר'. אני אכבד את החלטתה להשאיר את השמות אנונימיים למרות שאני עצמי נוטה לתת את השמות בלי שום חשבון, אבל בשביל לא לדבר בקודים של מוסדניק, נקרא להם מרוקו ורוסיה.
ולהלן פרופיל הבחורים:
מרוקו.
החשד הראשון שהתעורר אצלי לכך שהבחור מחזיק במנטאליות של הבנדוד קטנצ'יק שלי היה כאשר הוא התנדב לעשות לנו ברייקדנס, ובסופו של דבר סתם הזיז כמה מנורות בתקרה עם כפות הרגליים, פלוס העיף כוס קולה ונדמה לי ששבר כמה בלטות. הוא גם מזמז המון את עומרי, דבר מחשיד בפני עצמו. וגם עשה לנו מיני סטריפ-טיז (שירנסיטה היתה די קרובה להקאה בקטע האחרון).
רוסיה.
תחילה נראה כטיפוס לא מזיק, אך עם הזמן כעלוקה אמיתית. לא הפסיק לשאול אותי מתי אני שוב באה לשם, מתי אני חוזרת, עם מי אני אבוא ובשביל מי. השביע אותי שנדבר באייסיקיו וגרם לי ליטרלי להתפלל לנשק שיבוא ויושיע אותי ממנו.
עומרי.
שירנסיטה חסכה במילים. הבחור בהחלט יפהפה. דרגה אחת פחות מעוצר נשימה,אבל גם זה מספיק. כן,הוא גבוה מספיק, שיער שחור, עיניים כחולות כהות כאלה, פנים מאוד פרופורציונליות,אתם יודעים, שפתיים מושלמות,אף חמוד,חיוך הורס, כפרה עליו, לולא ידעתי אחרת הייתי בטוחה שמדובר ביהודה לוי. רק שלא. לא מדובר ביהודה לוי. כי עומרי הרבה הרבה יותר יפה ממנו.
אז אספתי את שירנסיטה מראשון ונסענו לשם. נפגשנו עם הברנשים ועמדנו בערך 4 שעות ליד הוידיאומט בניסיון למצוא מה לעשות היום, עד שעלה בראשו הגאוני של עומרי רעיון גאוני לא פחות:"בוא נשכיר סרט". הוא נידב אותי, מבקרת סרטים לעת מצוא לבחור איזה סרט לקחת, לא חכם במיוחד בהתחשב בעובדה שעלעלתי רק בסקציית הפורנו. הוא ניסה להזיז אותי בעדינות לסקציית הקומדיות, האקשן, והסתם כוסיות שיוצאות עם בחורים אמריקאים ואז קורה משהו לא צפוי, אך לשווא. בסוף לקחנו את הסרט "ברוס הגדול" והלכנו לראות אותו אצל עומרי בבית (נאיי נאיי נאיי נאיי?).
כן.שירנסיטה אמרה לי לבחון היטב את הבית של עומרי,כי מדובר בפנטהאוס מרשים, אך אני לא מטריאל גירל,לא מעניין אותי איך נראה הבית שלו (למרות שהוא אכן בנבנזונה),אלא יותר הרשים אותי החדר שלו. והמרפסת של החדר שלו. יש לו מרפסת בחדר, שישרף הכפרה. כמו לאמאייה. מה נחמד להיות גם יפים וגם עם מרפסת בחדר. הא, ברי-מזל שכמותכם?
הא, וזה די מערער את הביטחון העצמי לדעת שהטלוויזיה שיושבת לי בסלון זהה לטלוויזיה שיושבת לו בחדר.
בקיצור,התחלנו לראות ברוס הגדול. נראה כי כולם היו מרוצים. אני לא ראיתי את הסרט הזה,אז ניסיתי להתרכז בו. עומרי והבנים ראו,אבל תמיד יש את ג'ניפר אניסטון, ושירנסיטה...וול,לשירנסיטה יש פרשנות אחרת לגמרי לכל הערב הזה...
אני (לרוסיה):"רוסיה,גם אתה עובד בבורגראנץ'"?
רוסיה:"לא,מה,אני ג'ינג'י?!"
אני: 
? "ג'ינג'...אוקיי."
עומרי למרוקו: "בלה בלה בלה בלה..." (לא שמעתי,אבל אני בטוחה שזה לא יחשב לי כחור בהשכלה).
מרוקו:"תגיד,למה אתה מתייחס אליי כאילו אני ג'ינג'י?!"
מיד הבחנתי בעיית זהות אדמונית בין כל החבר'ה האלה,ולכן לקחתי על עצמי את תפקיד המשת"פית (מי שהדליק את האור באמצע הסרט צעקתי עליו:"ג'ינג'י! תסגור ת'אור"! "שמישהו ישתיק את הג'ינג'י"! "לאן הג'ינג'י נעלם"?).
באותו זמן ממש, עומרי גילה אובר-סלפ אסטים.
שירנסיטה:"וואו, איזה חמוד הכלב שלך, כלב ממש יפה, ממש מושלם!"
עומרי:"כן,כמו הבעל בית".
שירנסיטה (מתפעלת מהביצועי "שב"/"עלה על המיטה" של הכלב):"וואו,איזה כלב חכם!"
אני:"כן,כמו הבעל בית"...
מסתבר שליד בחורים שעוד לא השתפשפו אינטלקטואלית (אך לא אינטלקטואלית השתפשפו גם השתפשפו, ועודם משתפשפים מינימום שלוש פעמים ביום), אני להיט של ממש, אחרת אי אפשר להסביר את זה שכל מילה שניה שאמרתי גררה :"אהבתי". וואלה?-תודה.
ואז קרה הנורא מכל. הסרט נדפק. ברוס קפא במסך כמה פעמים,ובסופו של דבר כיבינו את הטלוויזיה. שרר שקט בחדר כמה שניות,ואז מישהו הציע 'אמת או חובה'.
שירנסיטה:"בשום פנים ואופן ל-א!!!"
(במן הסטריה שמלווה בלחשוש "ג'סי...").
אני:"כן!! יאללה!! כן!!!" (מזילה ריר לכל הכיוונים,אני מאוד מאוד אוהבת אמת או חובה. או כל משחק שמזכיר לי את הילדות שלי ומאפשר לי להתקע בארון/מרפסת עם בחורים שנראים כמו עומרי).
בסוף לא שיחקנו, אבל לפחות שירנסיטה הצליחה למרפק אותי בלי שאף אחד יראה ושאלה אותי את שאלת מיליון הדולר שאתם ודאי גם שואלים את עצמכם : האם הוא מצא חן בעיניי?
משכתי בכתפיי בסימון ל"לא". למה לא? -כי הוא ילדותי, ולא חכם במיוחד,וגם החוש הומור שלו מגרד לי את העובר הימני ממש, אבל מצד שני,הוא כל כך כל כך יפה.
מאותו הרגע והלך, אני חושבת שהיו דיבורים בחדר, לא ממש שמתי לב, כי הרי נדרשתי לעשות "נעימים" לעומרי (כפרה עליו, טעה וניחש שאני יודעת איך לפנק בנאדם שהוא לא אני). ניסיתי לעשות לו נעימים, זה יצא נורא עלוב,אבל הוא עודד אותי שזה בסדר (כן,בסדר גמור,נעימים בכפות האצבעות,שמא יהרס הפרנצ'מניקיור), ואז הוא עשה לי נעימים,ואז אני עשיתי לו,ואז הוא לי,ואז אני לו,ובסופו של דבר לא היה לי כוח לזה יותר,אז הוא לקח לי את היד וניסה לעשות איתה בכוחות עצמו נעימים על היד שלו. אין מה להגיד, הוא לא התייאש.
וכל אותו הזמן שירנסיטה לא נראתה כאילו היא בדיוק קופצת על פופים ורודים בעולם שכולו איקאר קסיאס וחולצות של כוכבי-משנה של ריאל מדריד, אז מצד אחד, נורא רציתי לראות למה היא כעוסה וזעופה ולא מסכימה לדבר עם אף אחד,ומצד שני, עומרי כבר נכנס לשלב הכריכת יד סביב עורפי וניסיון לשחק עם שיערי הזהוב,ואני הייתי צריכה לעשות משהו במהרה לפני שאני מוצאת את עצמי ווידאאוט מיי פאנטס.
בסופו של דבר עפנו משם, לא לפני שרוסיה שאל מתי אני באה שוב והשביע אותי שנדבר,ועומרי פתח איתי במו"מ (למה שלא תבואי שוב? ("אם אתה תבוא גם אני אבוא") כן,אבל לי יש רישיון עם מלווה,הוא מסתיים לי רק עוד חודשיים ("יופי?")). בפשטות הייתם מניחים כי ה"פגישה" עם עומרי תסדר לי את הראש,אבל היא רק בלבלה אותי יותר. אין לי מושג אם הוא מחבב אותי,אבל אני מחבבת את המראה שלו,וגם את הסימפטיות שהוא משדר,ואפילו בדביליות שלו יש משהו חביב. הלאה לדברים החשובים:
היום הפסדנו לבית"ר ירושלים. היר. איי סד איט. מחר דרבי צפון לונדוני והמפגרים לא משדרים את זה בגלל החללים שלנו (חללים?! היה לנו רק את אילן רמון ואפילו הוא מת!! פרט לזה, סתם נשפך לנו דם יקר על המלחמה המטופשת הזו!),אבל לא נורא, ישודר המשחק החוזר. לרגע שעשעתי את עצמי במחשבה של לא להתעדכן בתוצאה עד מחרתיים ולראות את המשחק,אבל אז הזכרתי לי שהמתח לא שווה את ה-5 שנים שהולכות להתבזבז מהחיים שלי כתוצאה מהמתח הזה. שיהיה לכם שבת שלום.
נ.ב
נשבר לי הזין מהמתייפיפים.
כן,אני יודעת מה זה "חללי".
לא,אני לא צוחקת עליהם.
כן,זו היתה ציניות.
אם זה כ"כ מעניין אתכם, גם המשפחה הקרובה מאוד מאוד שלי זוכה להרבה חרא בגלל שגם אצלנו נפל גיבור.
מרוצים? -אני שמחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
