עומדת לי בטלוויזיה בלונדה כוסית ושופעת בחולצה צמודה ורודה, ומראיינת את שמעון מזרחי.
שמעון מזרחי מסתכל עליה במבט של:"שדרגו את הכתבים והכתבות של ערוץ 11 אני רואה. חבל שלא לבשתי את החליפה הבאמת טובה שלי למאורע הזה, חשבתי שקרן נויבך תראיין אותי, החיים מלאים בהפתעות נעימות", ומהנהן לכל שאלה מבריקה שהיא שואלת. היא,מצדה, מפציצה בשאלות מתוחכמות:
"אז מהה...הא....אממ...גמר הפיינל פור!! אתה מתרגש?? דיברת עם השחקנים"?
-מזרחי עונה לשאלתה-
היא:"כן,ו....דיברת עם השחקנים כבר"?!
מזרחי:"לא,אין צורך,אני חושב שהם מבינים את גודל המעמד..."
היא:"נכון,כן כן,ו...אתה מתרגש"? (נחשי.).
מזרחי:"כן,כמובן שאני מתרגש".
"תודה לך שמעון מזרחי!" היא כמעט מתפלצת מתענוג לאור העובדה שהיא אפילו לא עשתה שגיאת כתיב אחת בראיון. איזה יופי.
מיד אח"כ עוברים לשדרנים שמשדרים את המשחק על המקום השלישי והרביעי של סיינה נגד צסק"א (אגב,מה הראשי תיבות של צסק"א?).
שדרן א':"אני חושב שאני מדבר בשם כל המדינה כשאני אומר שאפילו אוהדי הפועל היו שמחים לראות פה את מכבי מנצחת!!"
וברקע, בשאגות, שרים להם אוהדי מכבי 'על הזין הפועל' ו'הפועל זונה', ועוד כמה תארים האוחזים בשורש המוטיבי ז.י.נ. כן, אתה מדבר בהחלט בשמי, ובמיוחד בשם הגרעין הקשה של שער 5,והפיסטוק חלאבי של שער 7, והגזרת ג'יי-לו של משה תאומים.
שדרן ב':"אה...כן...אוףף....כן...סיינה מובילה... פפפפ..."
שדרן א':"אני רואה שמשעמם אותך המשחק"!
שדרן ב':"תגיד,אי אפשר לקצר את זה ולהגיע ישר לשואוטיים"?
שדרן א':"אוףף... לא..."
שדרן ב':"אווף....אבל את אפאחד זה במילא לא מעניין...."
כן. ווי טו גו. אתם ממש מקצועיים. אם אדון יורם ארבל מצליח להשאיר אותי ערה כשהוא משדר משחק של בני סכנין נגד אחי נצרת שמתנהל בקצב בו מתקשרים סוכני אומנים לסי היימן, אתם,במקום לעורר משחק כדורסל (פאקינג כדורסל!! כל שניה קולעים שם די הרבה נקודות, אם מתרגמים את זה לגולים, יש פה בערך 120 גולים לשתי הקבוצות גם יחד!!), מייללים לנו, הצופים בבית, שנמאס לכם לראות את המשחק? הביתה!! עכשיו הביתה! קישטא!! 
ולהקת מיומנה.
זפזפתי ל5+, בו לילך סונין (הכלת עולם כפרה עליה, בחורה גדולה!), ראיינה את להקת מיומנה שמופיעה לפני מכבי ת"א נגד סקיפי (ככה קוראים ליריבה שלהם? לא? איך אתם מצפים ממני לחשוב שהולכת להיות פה תחרות אמיתית כשליריבה של מכבי יש שם של חמאת בוטנים?!).
לילך סונין לאחד מלובשי הטייטצים המחוייכים מלהקת מיומנה:"אתה בטח ממש גאה מן המעמד"?
הוא:"כן, אני ממש גאה ומתרגש והייתי משלם המון המון כסף כדי להיות פה היום גם אם לא הייתי מופיע פה! זה ממש כבוד גדול!! זה נורא מעניין אותי הדבר הזה...אה...כן,המשחק,איך קוראים לזה... למרות ש...אני לא אוהב כדורסל. אני אוהב אבל דברים אחרים!" 
לילך סונין (תוך כדי גלגול עיניים):"כמו מה?" (בליבה ציפייה שלא יגיד משהו שיאלץ את הבמאי שלה להפיל באמצע את השידור).
הבחור:"מוזיקה" (בחיוך רחב). אני שמחה. גם לילך שמחה. אבל מה הקשר?
ועכשיו אני רוצה לדבר אתכם קצת על פרופורציה. תוכנית ההתנתקות. עתיד המדינה שלנו על הכף. סקרים, שאלונים, טלמרקטינג, מן-הצמח והמכון שלה על הרגליים, ואפילו ג.יפית עובדת על פרסומת לעידוד ההתנתקות. גוש קטיף בהסטריה, הסרבנים עושים 'זינזאנה' על הכלובים שלהם בכלא 6 וצועקים לשחרר את פלשטין, ואני קמה אתמול בבוקר, ורואה המון שחקנים צהובים וגבוהים מרוחים לי על העיתון: "עלינו לפיינל פור!", ולמטה, בקטן:"תוכנית ההתנתקות: בלה בלה בלה" (בלה בלה בלה= לא חשוב. הממשלה תתפרק, יהיו שוב בחירות, יכול להיות שזה יביא למלחמה כללית במזרח התיכון,לא משהו ששמעון מזרחי לא יוכל לסדר).
ונעבור למרירות וקנאה. אנשים אומרים לי שאני "מקנאה" ו"מרירה" מההשג של מכבי בכדורסל. זה באמת לא נכון. נכון,אני לא אהיה הראשונה שירוץ עם תחתונים צהובות וחזייה כחולה ברחוב ואצעק :"ווי אר דה צ'מפיונז", אבל זה באמת לא מעניין אותי.
"אבל את חייבת לאהוד את מכבי עכשיו,הם המדינה שלך!" ניסה לשכנע אותי איזה אוהד מכבי בICQ.
"בפעם האחרונה שבדקתי, גרתי בישראל,לא במכבי". הסברתי לו את הצד שלי בעניין.
"כן,אבל היא המדינה שלך", הוא התעקש שאני גרה באוסישקין (או ביד אליהו? איפה הם משחקים,החבר'ה האלה?). טוב. היא המדינה שלי. כשהפועל תגיע לגמר גביע אופ"א,אני רוצה לראות המוני צהובים נוהרים לבלומפילד לצפות בה מכסחת לולנסיה את התחת, לעודד, ובסוף המשחק לחלק זרים של ורדים אדומים-לבנים לשחקנים שלנו תוך כדי נשיקות רטובות לכפיר אדרי ושאר חתיכים.
אבל מרירה אני באמת כן. הלימודים כל כך משעממים אותי,שאני מעדיפה לראות משחק כדורסל. זה משחק יותר מידי מסובך, עם יותר מידי חוקים, ולהתקפות יש זמן שסופרים בטיימר, ויש עבירה ספורטיבית ועבירה לא ספורטיבית (בכדורגל,לדוגמא, יש רק "חרא! קבל צהוב"! במקרים הכי מסובכים:"הוא נכנס לו ברגל אחושרמוטה!"), ונראה לי באמת שזאת אחת הסיבות שכדורגל יותר אהוב מכדורסל. כדורגל זה משחק יותר עממי,מבינים? בשביל לשחק כדורגל בשכונה צריך כדור (מכל סוג, אפילו כדור צמר), וארבע פריטים,לא משנה באיזה גודל או צבע (או מין) להעמיד שניים בכל צד כדי ליצור שער (זוכרים שהעמדנו את האחים הקטנים שלנו ואמרנו להם לא לזוז,וכשבעטו לשער שלנו דחפנו אותם והפלנו אותם ואמרנו:"היי!! זה לא בשער ! זה בחוץ! נו אז מה אם פטריק נמרח 5 מטר על האספלט מהדחיפה שהבאתי לו כרגע??" ,או שזו הייתי רק אני?), בשביל לשחק ב'שכונה' כדורסל, צריך לפחות 6 אשכנזים (כי רק הם יודעים את החוקים וכאלה), מגרש אספלט מסומן, שני סלים,אחד בכל צד, כדור כדורסל ב-ל-ב-ד (אני יודעת את זה, כי פעם ניסיתי לשחק כדורגל עם כדור כדורגל,הניסיון לא צלח,הכדור היה קל מידי וכל פעם שכדררתי אותו עם היד הוא היה קופץ עד למטוס בשמיים, במקרה הטוב איזה דיילת היתה זורקת לי אותו חזרה), בקיצור,סיפור.
בכל מקרה, סטיתי קצת מן הנושא,כל הפוסט הזה נועד להגיד לכם לילה טוב. אני מקווה שהבנתם את המסר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
