לא קניתי כבר בגדים בצורה מרוכזת כמו שצריך כבר איזה חצי שנה. אני כבר מתחילה להראות כמו הגרסא הדהויה של הספייס גירלז (חסר לי רק ללבוש את הגופיות האלה עם העיגול המכוער באמצע,אתם יודעים,שכולנו הלכנו איתן בקיץ,ואחרי 7 שנים ארץ ישראל השתדרגה והוסיפה להן חרוזים בכתפיות של הגופיה, בשלב זה בערך אמרתי שעל גופתי המתה אני נראית פטמה, וכל אותו הקיץ הסתובבתי עם גופיות בגוון בז'-לבן-שחור-אפור-משעמם מגולף). אז היום קבעתי לעצמי לקנות בגדים (עם אמא, כי היא אובייקטיבית. כל פעם שאני הולכת עם דקלה או אלמוג, אני יכולה לעטוף את עצמי בנייר טואלט והן יגידו לי:"מדהים! שיואו! סוף!" ורק אמא תמיד מסבירה לי:"איכס! גועל נפש! עושה לך תחת מרובע! משטיח לך את החזה!" ולפעמים אפילו:"סביר"
).
מפאת תאום ציפיות עשיתי רשימה של דברים שאני צריכה מחנויות בגדים/נעליים/איל מקיאג'. אח"כ עשיתי רשימה של חנויות בגדים פוטנציאליות:
-לי קופר (כי מה שטוב מספיק בשביל 2 מליון פרחות וערסים בישראל, יעבוד על בטוח טוב גם בשבילי).
-הוניגמן (כי הבגדים שלהם לא נראים כאילו מסמרו כמה פרטי לבוש לבנים והתעללו בהם בפיינט-בול מאסיבי, אבל עדיין לא הגיעו לרמת השעמום).
-פראדה (כי תמיד אפשר להיכנס,להתרשם, לנשום קצת מהבושם של המוכרת ולשנן לעצמך:"פרנצ'סקה,יום יבוא ותוכלי להרשות לעצמך לקנות את הכפכפי קיץ שלהם!").
-מיס סיקסטי (כי יש להם חולצות ממש חמודות, וגם אקססוריס מגניבים שתמיד רואים על מנחים של אקזיט/ערוץ הילדים/שישי עם מיכל, אבל משומה כל פעם שאת לובשת את אותו צמיד או כובע,את מרגישה כמו פוסטמה שיצאה מקליפ היפ-הופ זול במיוחד).
-פומה (כי הקולקציית נעליים האחרונה שלהם פשוט עלפה אותי פעמיים וגרמה לי לעצור נשימה בערך 3 שניות. אם אני אמצא נעליים של פירס, זה יהיה גוטה-גוטה. אם אני אצליח לגדל זקן קטן כאות הזדהות עם ספירת העומר,זה בכלל יהיה משובח).
חנויות שנפסלו על ידי:
-גולף (כי אפילו הפרסומת שלהם מוחקת את כל הצבעים מכל האנשים ומראה איזה אשכנזיה מטפטפת מהתרגשות כי היא לובשת שחור. יש להם את הבגדים הכי משעממים ואפרוריים בתולדות הביגוד העולמי. ואני אפילו לא אכנס לזה שהבחירה שלהם בדוגמני בית [ריטה ורמי, אילנה ברקוביץ' ,איילת זורר ואיה קורן] משאירה אותי לתהות מתי יגיע היום ש4 מהסטייליסטים שלהם ינסו לדחוס את אילנה אביטל לאיזה גולף (שחור!) שלהם).
-קסטרו (כי גם אם אני אקנה משם חולצה מהקולקצייה של שנת 98 העליזה והמשמחת,כשיעלי אבוקסיס עוד הראתה איברים מוצנעים לבעלה לשעבר, אני אוכל למצוא במתחם הקניון לפחות עוד 300 נשים עם אותה החולצה. באותם הרגעים.).
-TNT (בייחוד בגלל שהפרסומת שלהם מצביעה על כך שהמפתח האופנתי שלהם כולל גופיה מנומרת בצבע כחול זוהר, ומכנס משובץ בצבע ירוק לבן,ולמרות שאת ברכת ז'אן-פול-גוטייה עוד לא קיבלתי, יש לי חוש אופנתי...כלשהו).
-FOX (כי כל הבגדים שלהם נראים כמו משהו פוטנציאלי שאפשר לנגב איתו שמשות של מכוניות בצידי הדרך. אין, לא הבנתי ולא אבין אנשים שקונים שם).
-דורין פרנקפורט (כי היא דופקת מחירים שאפילו ג'וצי היה מתבייש לשים בעבור שמלה שהרכיבים היחידים שלה הם יהלומים,יהלומים,ועוד קצת יהלומים).
-אדידס (כי חרשנו על קולקציית הפסים, ולולא התלתלים התימניים, לא הייתי מצליחה להבדיל בין רוסי רגיל לכל אדם ברחוב עם הנעליים המעצבנות האלה. הייל פומה!!).
דברים לקנות מאיל מקיאג':
-ספוגיות למייק-אפ (כי כל בחורה שאני מכירה כמעט, משתמשת בכריות האצבעות שלה לספוגיות, ולכן כמעט כל הבחורות בארץ הזאת גם נראות כאילו השתינו להם כתמים על הפנים כשהן מתאפרות. תשתמשו בספוגיות,גאדמיט. כולה פאקינג 2 שקל לחבילה!).
-איי ליינר שחור במכחול (תרגום לגברים: הפס השחור מעל העין,נו). (רוב הבחורות בישראל משתמשות,כמובן, בעיפרון שחור, דבר שיעבוד מעולה למי שניחנה בכישרון ציור של ואן-גוך. מכחול עדיף,אגב).
-שימר (תרגום לגברים: אבקה או לאקה שמבריקה את הפנים). (אף אחת בישראל לא מכירה את זה ועד היום המון בנות מהבית ספר שלי מאמינות באמת ובתמים שאני קמה עם עור זוהר ומבריק ישר על הבוקר).
דברים שהרבה יותר כיף לעשות:
-לשתות מקש ולא מהפחית.
-לראות את החדשות בSky news ולא בערוץ 10 (זה נורא מרגיע כשהדאגה היחידה שלך היא שמחר משרדי הדואר בלידס ובמנצ'סטר לא יפתחו עד שעה 10:00).
-לראות משחק כדורגל/כדורסל בפאב ולא בבית (כי גם אפשר לטחון צ'יפס ולשתות בירה בפאב, וכשעושים את זה בבית, זה תמיד:"תעבירי לי קצת"?/"לכי תביאי עוד"! וכמובן, פטריק יעבור 7 פעמים מול הטלוויזיה רק כי הוא לא מוצא את השלט, וכשהוא ימצא אותו, הוא יגיד לי:"זה בסדר,אני לא מעביר, אני רק בודק משהו", ויתחיל לזפזפ לערוצים אחרים בריבוע שצץ למטה, ואז אני אראה טוב מאוד את הפנים המיוזעות של הנרי ופירס, אבל לא אראה לאן הולך הכדור).
-בנסיעה, לשמוע את הדיסקים שלך ולא את הרדיו (לפעמים כשאני נכנסת לאוטו ולא שמה לב והרדיו דלוק, אני מקבלת שבץ מהשירים המעצבנים, ואז אני ממש רוצה להעביר לדיסק, אבל הנהג מאחוריי צופר לי כבר שעה כי עצרתי בעצור, ואז אני מגיעה לרמזור עם אור אדום וחושבת "סוף כל סוף אני אעביר את השיר המכוער הזה"! אבל אז,בדיוק, מישהו ישאל אותי איך הוא מגיע לרחוב אלנבי/קינג ג'ורג',ועד שאני אסביר לו שאפילו אם הוא יסע עם עיניים עצומות הוא יגיע לרחובות האלה, הרמזור כבר יתחלף).
-לדבר בטלפון ולא בפלאפון. (שירנסיטה לדוגמא,תמיד תתקשר אליי לפלאפון. וכנ"ל מהצד השני. היא יכולה לספר לי על הדבר הכי מרתק שקרה לה בעבודה, ואת הפאנצ'ליין אני אשמח בסוף ככה: "ו..א ...מר לי.... ק ... א..תך ..אנ......אוה.....ב").
-לקבל מחמאה מבחורה ולא מבחור. (כי כשאת הולכת ברחוב ומישהו שורק לישבן שלך כאילו הוא כלב,או עושה קולות של שותה מרק ממש ממש חם, או במקרים דראסטים,משתמש בתנועות שגורמות לך לחשוש לכך שהוא יתקע לך נבוט בראש ויסחוב אותך מהשער למאורה שלו, את ממש מתעצבנת. כשמישהי שאת לא מכירה,לעומת זאת,נותנת לך מחמאה, את מרגישה הרבה יותר טוב. לא ככה?).
אחרון חביב: ראיתי לא מזמן סרטון שפורסם בBBC NEWS על עצורים עיראקים ואיך שהצבא הבריטי/אמריקאי מתעללים בהם (לא משהו רציני, משתינים עליהם, מכוונים נשק לאיבריהם המוצנעים, חותכים חלקים של גופם ומלבישים אותם בגלימות KKK תוך כדי תלייה שלהם), ורק רציתי לציין, שזה גרם לי להכניס כמה דברים לפרופורציה.
אז מסתבר שיש דברים יותר נוראיים מתקופת הבגרויות של י"ב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
