אנשים כנראה לא מבינים כמה זה עונג צרוף להיות אוהדת הפועל.
את מגיעה לאיצטדיון רמת גן, שהוא המקום השנוא עליך ביותר במדינה חוץ מאיצטדיון 'טדי' והסטודיו של זאתי שעושה לך שעווה ברגליים,ויודעת מראש שהסיכוי שלך לראות את המשחק במלואו שווה לסיכויים ששחקן כדורסל של מכבי יעבור את המעקה של ה-2.10 מטר בכניסה לחניונים בקניונים.
אז את מסיימת את הקורס ונוסעת בחופזה למקום הדוחה,רק כדי לגלות שלמרות שכל הסובב את האיצטדיון המעופש הזה זה הרים,וגבעות ולוטים של חניות,את לא תמצאי אחת. בסוף מצאת אחת. אומנם היא מדגדגת את הגבול עם גבעתיים,אבל את לא תתלונני, כי את באת למשחק של הקבוצה שלך,ואת צריכה להיות שמחה,אופטימית,מעודדת.
את תיכנסי לשער ותגידי שלום לכולם, ובליבך תודי לגדול שבשמיים שמצאת אותם, בין כל הילדים והחיילים והאמהות עם הקלמנטינות והחמין שרודפות אחרי התינוקות שלהם, שזה עוד משהו שאפשר לראות במשחק כדורגל באיצטדיון ר"ג.
אדי יציין שהיום את יפה וזורחת מן הרגיל,ואת תצייני שזה בגלל ההוא.
ואז בדיוק תבחיני בסביבות 200 כפילים של דרור קשטן עוברים לנגד עינייך, עם בדיוק אותם בגדים, ואת נורא תתפלאי איך זה קרה, אבל אז מישהו יסביר לך שהם "שוטרים". הא,נכון. שכחתי שקשטן מתלבש כמו הגזע הצאצא לאישה עם המקצוע הותיק בעולם.
ואת נורא תרצי לאכול,אבל הבטחת לעצמך שתחכי עד שתגיעי הביתה כי יש לזניה חמה, ומצד שני, את כל היום על תפוח ושני קרקרים.את מחליטה לחכות,אבל לועסת מסטיק במרץ. כשהפועל חיפה מבקיעים,את אפילו נושכת את הלשון ממש חזק בלי לשים לב, ומרגישה שהאיבר הכי חיוני אצלך בגוף (בשביל לדבר, יו אידיוטס), מדמם בקצב מטורף,בערך פי 7 יותר אינטנסיבי מקצב המשחק,דבר,שאגב,שוב מכניס אותך לדיכאון.
וקצת לפני תום ההארכה,זה כבר 3-1, אדי מספר שהבת שלו עשתה נזם באף וזה מבאס אותו, שלי אוספת בלונים ארוכים ועושה מהם יד ענקית, אבל אז נאנחת ופוסקת:"מה זה משנה היד? במילא אין את שאר הגוף,אז אי אפשר לדעת אם זה נכון שלבעלי ידיים גדולות יש גם ז..."
ואז שואלים אותך למה את זורחת ונראית כאילו קיבלת (והפעם את הזה,לא את הוסת), ואמא שלך תגלה שזה בגלל הבחור החדש שלך, וכולם ירצו לדעת עוד...ועוד....ועוד....
בסוף זה הסתכם בזה שהוא אוהד מכבי,משמע הוא חרא, משמע אני מנודה.
אסור לנהל רומנים עם אוהדי מכבי ת"א.
אני,מיותר לציין, עד כה ניהלתי מערכות יחסים רק עם אוהדי מכבי.
"אז כנראה שמכבי מ******ם את האדומים בעוד כמה דברים ולא רק על המגרש והפרקט", מכר זורק לי.
"כן,מסתבר", אמא שלי,למרבה הפלא מסכימה. כן כן אמא, זה בסדר,את פרס אם השנה את עוד תקבלי.
"רק שלא תהפכי פתאום לצהובה", מישהו מזהיר אותי. כן. זה עוד נקודה שאני רוצה לציין בפניכם. זה לא שחלילה גיבשתי במהלך ה18 שנים האלה אישיות מסויימת, או משהו בסגנון,אני פשוט זורמת עם הבחור,אתם יודעים. אני גם יאהד את מנצ'סטר יונייטד אם זו הקבוצה שהוא אוהב. אין שום בעיות.
שריקת הסיום.
ויש לי הודעה בפלאפון. וזה הבחור. אוי,כמה שאני מתה עליו. 
(פה היה אמור להגמר בפוסט וזה היה יכול ממש נחמד מבחינה תחבירית-ספרותית,אבל אני מרגישה שיש לי עוד מה להגיד. אני לא אומרת שזה חשוב,אני אומרת שצריך להגיד אותו).
אז לאחרונה נעלמתי כפי ששמתם לב (בטח ששמתם לב, כשאני לא נעלמת המייל שלכם נחנק מעידכונים), וכן,יש לזה קשר לבחור. לא שאני מתכוונת לפרט. לא עדיין,ואני מתחילה לחשוב,שגם לא בכלל. לא בגלל שאני לא רוצה לספר,אלא בגלל שמהרגע שפתחתי את הבלוג הזה,כל פעם שסיפרתי על משהו שלא קשור בישבנים חשופים ושימפנזות בחצאית טוטו, ונלקח מחיי הפרטיים, בסוף התברר להיות שיט גדול. וזה לא שאני מאמינה בנאחס, זה פשוט יותר מידי חשוב בשביל לקחת צ'אנס. מה שאני כן יכולה להגיד זה שאתם מכירים אותו. הו יה, יו בט יו אר.
אני אתחיל לעדכן יותר.אני מבטיחה. אל תעשו לי פנים כאלה.
מה שבאמת מעצבן אותי באופרות סבון אמריקאיות (כן,זה היה מעבר נושא די חד, הבחנתם נכון), זה שהאמריקאים מכניסים לצופים (לצופות,העקרות בית,שרואות את זה ובולסות בון-בון,בטייטסים צמודים וחולצות מנומרות,מזכיר לכם מישהי?), שאמריקה שולטת בכל העולם. אבל לא רק פוליטית. שימו לב לזה:
-הבחור הרע באופרת הסבון האמריקאית תמיד יהיה אנגלי. כאילו יש משהו מרושע במבטא שלהם,שאומר:"מואהאהאהאה, איים אפטר יו"! מן הסתם, האנגלי יהיה בעל מבטא מזוייף, שחום-איטלקי-מולאטי כזה (כן,מראה מאוד אנגלי) שינסה להטיל כשפים על כל מי שעובר על ידו בפיצוציה. מאוד אמין.
-אין הבדלי שעות בעולם. היום,בימי חיינו, מרלנה וג'ון התנו אהבים באמצע הלילה שעון יו אס איי, כשבאותו הזמן בדיוק, באמצע הלילה שעון איטליה, סאמי רדפה אחרי בובה שנראית כמו הבן שלה (וזה דפוק כמו שזה נשמע, תאמינו לי). כאילו, פאק דה הבדלי שעות,כשבאמריקה חושך, כל העולם מכבה את האור והפרוג'קטורים והולך לישון איתה. סבבה?
-פרטים נעלמים מהר מידי. נגיד את רודפת אחרי בובה שנראית כמו הבן שלך (מצטערת אם זה הפחיד אותך קצת, הסיטואציה), את רצה באיטליה (ארץ גשומה) באמצע החורף (את לובשת קצר) ביער הפתוח (שיש בו גם צוק,משמע הוא על הר,משמע יש בו הרבה משקעים), ונופלת על האדמה/בוץ מיליון פעם (ונחתכת, מדממת, מתמלאת בבוץ), אבל כשמגיע העימות האמיתי, הבלורית שלך מבריקה כמו קונסטרוקציית שיניים של גרוזיני,שלא לדבר על המראה המגוהץ שלך, באותם הבגדים, רק שהמכנסיים הלבנות עדיין לבנות, והחולצה התכפתרה לבד. תגלי לי את הסוד שלך?
-כל הזרים מדברים אנגלית. נגיד אתם באיטליה,אוקיי? (זה כבר בטח נשמע לכם הרבה יותר טוב),עכשיו, בינכם לבין עצמכם,אתם בטח תדברו אנגלית (עברית,פור דאט מטר), אבל כששני איטלקים מדברים אחד עם השני,אתה תצפה מהם בטח לדבר איטלקית,לא?-אז זהו.שלא. כשיש תיירים אמריקאים בסביבה, האיטלקים מעדיפים לדבר באנגלית (עם מבטא מתגלגל), אפילו כשהם בבית,לבד,בחושך. מראה היגיון,לא?
טוב,די. צריך להגמל מהתוכנית הזאת. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
