אלכס:
אלכס:"כולירע!"
אני:"זנזון!"
אלכס:"כלבה"!
אני:"רוסי!"
אלכס:"שמאלנית!"
אני:"טוב כאן זה כבר מתחיל להיות מכוער..." 
לא מצאתי סרגל בבוקר. פשוט לא מצאתי. פרצתי לחדר של פטריק בדיוק בזמן שהוא היה במשימה הכי מאתגרת שלו ביומיום הפטריקאי: סידור השיער בג'ל, מסיסת קצוות השיער בווקס, התאמת הצמיד/שרשרת,לחולצה ולג'ינס ולסוג הנעל. בקיצור, מחשבות רבות הטרידו את הבחור.
אני:"פטריק,סרגל!"
פטריק <מתבלבל מן הסידור החדש, רק אתמול אבא ביקש ממנו להיות בנאדם>:"אין לי."
אני:"פטריק,סרגל או שתגיד שלום לסקייטבורד שלך."
פטריק:"קחי מהתיק עבודה של אבא". (כן. כבר ציינתי שבתור בת של ארכיטקט במקצוע ההתמצאות שלי בציוד העבודה שלו אפסי?).
אני:"אבא,אני צריכה סרגל".
אבא:"הנה,קחי" (מגיש לי דבר...הממ.. גדול. מאוד גדול. נראה כמו משהו שאני מודדת עליו את הגובה שלי. עם עקבים. ויש לו צורה כזאת זה מגלשה, ופסים אדומים/כחולים/צהובים בצדדים עם יחידות גובה ואורך שלא מוכרות אפילו לדרדסים, או יותר גרוע, יעל בר זוהר).
אני:"אתה עושה צחוק?! יצחקו עליי אם אני אביא את זה!"
אבא:"טוב,אין לי משהו אחר".
אמא:"מה תעשי? אין לך סרגל!"
אני:"שומבעיה" <מוציאה פצירה ארוכה ומשוננת מעוטרת בפרחים ורודים ולבבות וכוכביות בצבע כסף>.
"אני ישרטט עם זה", הכרזתי בחיוך רחב.
אבא <במבט נעלב>:"כן, בגלל שעם זה לא יצחקו עלייך". 
התייצבתי בבית ספר ב8:30 שרפ. לפני שנכנסתי לבגרות עוד הספקתי לגשת לחדר המורים לשאול את המורה לאזרחות כמה שאלות, ושם ישבו להם הבוחנים,או יותר נכון עמדו להם הבוחנים, ולפני שהספקתי להגיד:"סנדרה רינגלר קונה מותגים בשוק הפשפשים של מרמריס,תורכיה", הם גם הצמידו כפות ידיים במעגל ועשו לעצמם צ'יר וזריקת עידוד (המלצה חמה שלי אליהם:" גוווווו בניאלף!"),כן,ואז נכנסה לכתה שלנו הבוחנת.
הבגרות במתמטיקה.
(החיים שלי מתחלקים לשניים: לפני שפגשתי את הבוחנת הזאת ואחרי שפגשתי את הבוחנת הזאת).
הנורה האדומה הראשונה שהבהבה לי בה היתה כשגל צרח:"הייייי! זאת את,אמא'של ניסים!" (קראת לבן שלך ניסים?! עכשיו את תשלמי! א-ת תשלמי! תראי עם מי הוא מסתובב).
אבל הסיפור האמיתי היה ששכחתי להביא מדבקות מעודכנות לבגרות ויידעתי אותה על זה (בד"כ אנשים פשוט כותבים את המספר ת.ז שלהם במקום המדבקה, והכל נח על משכבו בשלום), אבל הפעם,לא לא,לא הפעם, הפעם זה הלך ככה:
אני לבוחנת:"הבאתי מדבקות לא מעודכנות אז אני פשוט ארשום את הת.ז שלי במקום".
בוחנת:"באמת?! הבאת מדבקות לא טובות?! יוווואו אוייייייי ואבוייייייי!"
<בוחנת עושה סבב בשביל להדביק מדבקה לבנה כזאת על כל הבחינות בגרות ומסובבת את המבחן שלי>
בוחנת:"שימי מדבקה עם הת.ז שלך".
אני:"אין לי. אמרתי לך ,המדבקות לא מעודכנות".
בוחנת:"באמת?! הבאת מדבקות לא טובות?! יוווואו אוייייייי ואבוייייייי!"
הפעם כבר התחלתי להיבהל. אז אחרי רבע שעה קראתי לה וניסיתי להתייעץ איתה במה אפשר לעשות:
אני:"הבוחנת? סליחה על ההפרעה, אבל לא הבאתי מדבקות ת.ז מעודכנות,מה עליי לעשות"?
בוחנת:"באמת?! הבאת מדבקות לא טובות?! יוווואו אוייייייי ואבוייייייי!"
וכשהגשתי את הטופס של היחידה הראשונה ובאתי לשולחן שלה לכתוב את מס' ת.ז שלי על הטופס במקום המדבקה, היא אמרה:
"לא צריך לכתוב את הת.ז. צריך לשים עליה מדבקה".
אני:"דיי!!אין לי מדבקה!!" 
בוחנת:"באמת?! הבאת מדבקות לא טובות?! יוווואו אוייייייי ואבוייייייי!"
לבכות או לצחוק?
היחידה הראשונה במתמטיקה.
קיבלתי בה 100. בדקתי, השוואתי, 100. עגול. כמו דד משופץ של כרמן אלקטרה בימי משמר המפרץ: עגול,יפה ונראה כ"כ מועיל ומשמח בעתיד הקרוב, למרות שבעוד כמה שנים,כבר לא נוכל לעשות איתו כלום.
וכשקיבלתי את הבחינה הזו, קיבלתי חום רק מהשאלות המפגרות:
"תמי נסעה 17 ק"מ, דני הלך 3 ק"מ, למי מביניהם יש שם של בן"?
ואתם קולטים את הנבחנים מהכתה שלי,אתם נגנבים.
שון היה הראשון לתפוס את הראש בתסכול ולמרר:"יואו! מה אני עושה? מה אני עושה?" כשבדף נוסחאות כתוב לו במפורש:" תשובה מספר 1: דני זה שם של בן,אידיוט".
טוב,למרות האלצהיימר המתקדם של הבוחנת שלנו, לטובתה נגיד שהמשמעת בבגרות היתה מאוד רופפת, ז"א, מאוד נוקשה, חוץ מההעתקות, והצעקות, והדיונים, והפתקים, והסטריפטיז שמישהי עשתה. אבל זהו. זה היה רציני. גאווה למשרד החינוך.
מה שכן, בינינו לבין הבוחנת היתה הסכמה הדדית: אנחנו נהפוך את הבחינה הזאת לבית זונות (סליחה על הביטוי, נתקן: בית בושת. הנה. תיקנו),והיא תזהיר אותנו כל פעם שאחת מבוחנות העל* מגיעות (*בוחנות העל= אלה שבאמת באות לפקח מטעם משרד החינוך ותמיד מרוח עליהם על הפרצוף מבט שנדמה כאילו נשאר להן מהיום הראשון בטירונות כשהמפקד המנוזל בן ה18 שפיקח עליהן, העתודאיות לשעבר בעלות הממוצע הגבוה, עשה להן תחרות ספרינטים מהמטבח למשרד עם קפה רותח ביד), אכן, מערכת יחסים הדדית המושתתת על אהבה והבנה.
איכשהו כל הסידור הזה לא נאהד שם למעלה אצל בוחנות העל, ובתום היחידה הראשונה, עם התחלת השניה והשלישית, החליפו לנו את מיסיס אלצהיימר בבוחנת כבת 750 לערך,מאלה שמראיינים ב"E TV CELEBRITIES" כי היא ניהלה רומן עם דוד המלך (המקורי).
כמובן שגל ממש עצר את עצמו בשניות הראשונות לא לפתוח את פיו המפיק מרגליות ולפתוח במזמור על גילה של הבוחנת, עצר את עצמו,ז"א, כמה שניות, בדיוק כמה שהוא יכול,כי אז הוא כבר מתחיל להאדים ולקבל פריחה ופשוט חייב להוציא את זה. ככה זה בנים. יש להם מנטאליות של ניצבים בתוכנית של הטלטאביז. קורה.
בסוף הוא פלט (פלט= צרח. אצלו זה נקרא פליטה):"בוא'נה! טוב שלא הביאו לנו גוויה"!
הסתכלתי בבהלה על הבוחנת,לא רציתי שהיא תשמע את זה, זה די מעליב. למזלי,היא לא שמעה. היא גם לא ראתה, וברמה הכללית תקשרה איתנו בעפעפיים, הקשישה. כשהיא ממש צרחה עלינו לשתוק- היא השתמשה בהמון מצמוצים חזקים, ונראתה כמו גאולה אבן במהדורת חדשות יומית.
אבל זהו, זה נגמר, פחות בגרות אחת (למרות שנעשה גם את המועד ב', על אף שאני דווקא כן מאמינה שעברתי).
ועכשיו,תסלחו לי,אני צריכה לעשות משהו קטן שיעלה את מונה הנכנסים שלי מ'google':
בר רפאלי ערומה / מאיה בוסקילה / נעלי פומה / התחת של אגם רודברג / התחת של אגם רוטברג / סרטים כחולים / ביבי נתניהו בחוטיני / מורן איזנשטיין עם בר רפאלי ואגם רודברג/רוטברג במקלחת קצפת עם תותים ועגבניות ירוקות מטוגנות.
טוב. סיימתי. תודה. 